"אאאההההה!!!"
זה הצליל הראשון שפלטתי כשקרעתי את עצמי מתוך הקרום שבו נוצרתי מחדש, מתיז נוזלים מוגלתיים מגעילים סביבי. מי ידע שלהיוולד יכול להיות כל כך כואב?
נפלתי על ברכיי והתנשפתי בעודי גומע את האוויר החומצי של טרטרוס.
איך מתתי בכלל?
שפשפתי את המצח בידיי עטויות הסנפירים בניסיון להיזכר מה קרה לפני שמתתי. זכרתי שאני ושאר הטלקינים הצעירים היינו בשיעור, לומדים איך להכין כלי נשק ואיך לתקוף חצויים, ואז...
נעמדתי ברעד, גורר את רגליי המצומקות בניסיון עלוב ללכת בעודי נזכר בפרטים. חצוי התחבא בעגלת הגורטאות, וכשיצאנו מהסרט החינוכי שלנו ("תזונה נכונה- איך לצרוך את החצויים שלך") הוא קפץ מתוכה ו...
הנה אני כאן, נולד שוב, פיסה אחר פיסה. ואם לשפוט על פי הכאבים, נראה שטרטרוס לא מיהר יותר מידי ליצור אותי מחדש.
בעטתי בתסכול באחד העצים השחורים שצמחו על אדמת טרטרוס, מה שרק הכאיב עוד יותר לרגל החדשה שלי
"המון תודה, טרטרוס" רטנתי לעבר העננים האדומים.
הוא לא ענה לי. ברור שהוא לא ענה לי, אני בסך הכל מפלצת זוטרה, טפיל על גבי העור שלו. נאנחתי.
עכשיו הגיע הזמן להליכה הארוכה והמסוכנת על המישור, עד שאני אגיע לאחד מהקירות של טרטרוס, שם אוכל להתחיל לטפס עד שאמצא מחילה שמובילה למבוך או לפני השטח ישירות, או שאגיע לשאול, ומשם-
מה זה הצליל הזה?
אימצתי את אוזני השחורות
זה נשמע כמו...
כמו צליל של מנוע
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
