הבטנו לרגע בסאטיר המפוחד ואז התכנסנו לעיגול קטן בכדי שהוא לא ישמע אותנו
"אוקי" אמרתי "עכשיו רק צריך לגרום לו להגיד לנו איפה מחנה החצויים"
"מי ראשון?" שאלה טלי
רמבו חייך
"אני"
הוא ניגש אל הסאטיר הרועד והתיישב מולו בחבטה על הכיסא.
"אז, מה אתה מעדיף. שיפודים, גולאש או נא?" הוא שאל
"א-א-אני צמ-ח-חו-ני" הצליח הסאטיר לפלוט בין הנקישות. נראה שהוא הולך לפרוח את נשמתו מרוב פחד. רמבו הרים גבה
"לא דיברתי על אוכל בשבילך. דיברתי על חוויה. אני טבח ממש טוב, אתה יודע"
הסאטיר פלט מין קול שבין גניחה ליבבה. הוא ניסה להימלט ללא הצלחה
"ספר לי איפה המחנה, ואגאל אותך מייסורך מהר" אמר רמבו.
"לא! אני לא אפקיר את החברים שלי!"
מצמצנו בהפתעה. אפילו הסאטיר נראה נדהם מאומץ ליבו
"לא? לא?!" שאג רמבו "אתה תמות בייסורים! אתה-"
"תפסיק" אמרה טלי "אתה רק עושה נזק. תשאיר את זה לי"
רמבו העיף בה מבט נרגז וקם מהכיסא רוטן. טלי החליקה את שערה וחייכה אל הסאטיר
"שלום, מה שלומך?"
הסאטיר נראה המום מהשינוי בגישה. טלי הזיזה את הכיסא אליו והתיישבה מולו. קרוב.
"איך קוראים לך? עוד לא סיפרת לי" היא שאלה
"אהה... טמיון" הסאטיר ענה, מבולבל. טלי חייכה שוב. החיוך שלה היה מסחרר, כובש
היא מקסימה אותו, קלטתי, בעודה ממשיכה לדובב את הסאטיר המגמגם. היא אמפוזה. אם מישהו יצליח בזה, זאת היא
רמבו פלט נחרה.
לבסוף טלי קמה ונענעה בראשה. היא נגשה אלינו
"לא הצלחתי" היא אמרה באי רצון "כמעט פיתיתי אותו, אבל הוא כל הזמן נאחז בחובות שלו כמדריך וסירב להיכנע לי" היא נשמעה ממורמרת, וקצת מופתעת.
"אוקי" אמרתי "תורי"
ניגשתי אליו והתיישבתי
"תראה, טמיון" פתחתי "אני וחברים שלי רוצים להגיע למחנה החצויים. אתה לא רוצה לעזור לנו?"
טמיון צמצם את עיניו "למה בדיוק?"
"מה אכפת לך? אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעבור את הגבול. לא חבל שסתם תמות מוות כואב?"
"אתם בבירור רוצים לעשות משהו רע" הוא הצהיר "ואני אמות לפני שאעזור לכם בזה"
"ומה אם אחרים ימותו?"
הוא קפא
"מה אמרת?"
"אתה יודע טמיון" אמרתי "לא רצינו לחזור לבית הספר ההוא כדי לצוד את החצויים ששמרת עליהם, אבל אתה לא מותיר לי ברירה. אני אאלץ לחטוף אותם ולהרוג אותם מול עינך, אם לא תגיד לי"
בינגו
יכולתי לראות את הגלגלים מסתובבים לו בראש. מצד אחד- להציל חצויים, מצד שני- לגלות למפלצות איפה המחנה, למרות שהן לא יכולות לעבור את הגבול.
הבחירה כבר נעשתה
"אתה מבטיח שלא תיגע בחצויים ששמרתי עליהם?" הוא שאל
"אני נשבע בנהר סטיקס" אמרתי מייד
הוא הנהן
"שים לב"
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
