פרק 27

78 6 0
                                    

"...לכן כשאנחנו בשטח, אנחנו צריכים להתנהג כמו בני אנוש רגילים, כדי לא לעורר את החשד של האלים והחצויים. הבנת?"
"הבנתי" אמר רמבו, שבבירור לא הבין
טלי נאנחה "אסרנו עליך לאכול בני אדם כי זה היה מושך תשומת לב, ויש לנו מספיק בעיות גם ככה, את זה אתה מבין?"
"אהההה" אמר רמבו בהקלה "אז למה לא אמרת?"
במקום לענות, טלי גלגלה את עיניה לעברי. חייכתי. מצאנו מחסה במחסן נטוש על שפת הים, במרחק כמה שעות טובות מהתיכון על שם דרוג. הערפול שעטף אותנו התפוגג מזמן ואני שפשפתי בהקלה ניכרת את הפרווה שלי וליטפתי את נשכנית, שכבר הפסיקה להיות כלי נגינה.
מולי, קשור לכיסא ישן וחורק, ישב הסאטיר. הוא עדיין לא התעורר מה...חיבוק של רמבו, ואני הייתי צריך לשים עליו עין. מצאתי לעצמי כיסא קצת יותר נוח והשגחתי עליו בזמן שטלי ורמבו עדיין התווכחו
"עוד לא הסברת לי איך ידעתם שיש סאטיר בבית הספר ההוא" אמר רמבו "המצביא לא אמר לכם את זה"
"זה בדיוק כל הגאונות במה שנשנוש עשה" אמרה טלי "אתה מבין, הוא לא ידע שהסאטיר שם, אבל הוא ידע שהוא יהיה שם"
נראה שזה היה יותר מידי בשביל רמבו המסכן
"הא?" הוא אמר
"טוב, אני אסביר שוב" אמרה טלי "האלים מחזרים אחרי בני תמותה ומולידים ילדים, נכון?"
"נכון..."
"והילדים האלו גדלים ומתישהו מצטרפים למחנה החצויים, נכון?"
"כן, אבל מה הקשר?"
"הקשר הוא, שאם בבית ספר כלשהו יש חצויים, יהיו בו גם סאטירים מורי דרך שממתינים כדי לגייס אותם למחנה החצויים כשיגיעו לגיל המתאים. כל מפלצת יודעת את זה. ומי יודע יותר טוב את הדרך למחנה מאשר מורה דרך?"
אמרה טלי שלחה בי מבט מעריץ "זה היה חכם. אפילו אני לא חשבתי על זה" הסמקתי
"רק רגע" אמר רמבו "זה אומר שהיו חצויים בבית הספר ההוא?"
"כן, סביר להניח שכן"
"אז יכולנו לחטוף גם אותם!"
"זוכר מה אמרנו על לא לבלוט?" אמרה טלי "הסאטיר שחטפנו כבר יעורר חשד. נקווה שהם יגלו את זה מאוחר מידי"
"הבנתי" אמר רמבו בהרהור "אבל איך נשנוש ידע שיהיו שם חצויים מלכתחילה? זה היה יותר מידי רחוק בכדי להריח"
"אני לא יודעת" אמרה טלי. שניהם הביטו בי בשאלה
"ניחשתי" אמרתי בשקט "הייתה לי תחושה ש-"
הסאטיר נאנק. השתתקנו.
הוא פקח את עיניו
"איפה אני-" הוא החל לומר, ואז הוא ראה
"הו לא"

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now