פרק 4

198 20 1
                                    

זה היה נראה כמו
כמו...
זה היה עלוב
"זהו?" אמרתי בעודנו נוסעים לעבר מבנה שטוח וארוך שחנייה רגילה למדי נסללה לצידו. כלומר, זה מרשים שהם הצליחו לבנות דבר כזה בטרטרוס, אבל זה ממש לא מצדיק את ההתפארות של הנהג. זה היה נראה יותר כמו מחסן, לא כמו מאורת הרשע של ארגון מפלצות חתרני
"זה הכל?"
"חכה קצת. זו רק המעלית" אמר הנהג בזמן שעצרנו בחריקת בלמים ליד רכב אחר בחנייה
"המעלית?"
"תסתכל שוב"
יצאתי מהרכב והסתכלתי למעלה בעודי מחפש את מה שפספסתי. במבט שני, היה נראה שכמה צינורות שחורים יצאו מגג הבניין ונמתחו לתוך האפלה שלמעלה. כל העסק היה נראה כאילו הוא עומד לקרוס בכל רגע "אתה לא רציני"
"רציני לגמרי. חזרתי לחיים כבר חמש פעמים בזכות זה"
"זה... בטיחותי?"
הנהג טפח על גבי בעוצמה עוצרת נשימה "מה אכפת לך? אנחנו נותנים לך הזדמנות. לא תנצל אותה?"
בלעתי את רוקי. ברור שהמעלית הסופר לא בטיחותית הזאת עדיפה על כמעט כל דבר אחר, אבל זה לא אומר שזה לא מפחיד
"היי, אתם שם!"
הסתובבתי לעבר הקול
"רמבו, מה זה הדבר הזה, נשנוש? אל תגיד לי זה כל מה שתפסת"
הנהג, רמבו, קילל והסתובב גם הוא. בעל הקול היה קיקלופ אדיר מימדים, לבוש בגופיה בלויה מצמר ובג'נס קרוע, הוא צעד לעברנו לאורך מגרש החנייה וגיחך תוך שהוא מעביר את מבטו מרמבו אלי ובחזרה "נו נו, נראה שהפעם גם אתה תצטרף איתנו בטיהור, נכון חברים?"
בליל של שאגות וצעקות הסכמה נענו לקריאתו, קלטתי בפחד שהיו עוד נהגים שהגיעו, ויותר גרוע- גם הם הביאו איתם "אורחים" שהם אספו בדרך. נחשו מה? הם אספו הרבה יותר מפלצות קטלניות מטלקין אחד חלש ומסכן. זיהיתי דרקייניאות, קנטאורים, הרפיות, אפילו היה שם כלב שאול אחד. בליל המפלצות התאסף סביבנו בקריאות בוז ועידוד ויצר טבעת, כובל אותנו בפנים. רוב הצעקות עודדו את הקיקלופ לעשות דברים מאוד יצירתיים לרמבו
התכווצתי ועצמתי את עיניי. ואת פתחתי אותם קצת והצצתי. בכל זאת, לא היה שווה לפספס את הקרב הזה
לא היה נראה שרמבו נרתע מהקיקלופ או מהצעקות. הם נעמדו אחד מול השני, צמודים, והתווכחו
"כן, זה הכל. מה רצית, אני כבר סיימתי את הסבב השלישי שלי להיום, שדות הגדילה כבר ריקים. באיזו סיבוב אתה? ראשון?"
הקיקלופ נהם "לזה אתה קורא סבב? זה חטיף!"
"אז תפסיק להיכנס לי לצלחת. אין חוק שאומר שאסור לנשנש במעלית"
נראה אותכם מנסים, אפסים
הם נעצו אחד בשני מבטים מזרי אימה, עד שלבסוף, הקיקלופ התקפל וצעד כמה צעדים אחורה. שאר המפלצות גנחו באכזבה
"אין בעיה" הוא אמר בנהמה "אבל אתה והנשנוש שלך עולים עם המשלוח הראשון" חיוך מגעיל עלה על פניו "לא הייתי רוצה להיות במקומך כשהמצביא יראה איזה שלל דגול תפסת הפעם"
"המצביא יודע להעריך חיילים טובים" אמר רמבו "הוא יסלח לי"
הוא לא נשמע משוכנע
הקיקלופ רק חייך שוב והצביע לעבר הדלתות של המבנה, שדרכו מפלצות כבר התחילו להיכנס
אל פנימה, אל המעלית
"אחריכם"

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now