פרק 25

82 5 1
                                    

"הנה, זה כאן"
נכנסנו לתאי ההלבשה של השחקנים. החדר היה די מבולגן, ומדים, כלי ניקוי וקסדות היו זרוקים מסביב בחיפזון. כנראה שהמקום שימש גם כארון תחזוקה. בחוץ עמד איצטדיון הפוטבול של בית הספר, והיה אפשר לשמוע את הרחש שהקהל יצר. המשחק עומד להתחיל בכל רגע.
הגיע הזמן לפעולה
"רמבו, אתה עולה לשחק. המטרה שלך היא שכולם יתרכזו בך, ברור? תעשה מה שצריך"
"מה? למה?" שאל רמבו "אפילו לא הסברת לנו למה אנחנו כאן. לא שאני מתנגד ללתפוס קצת חטיפים באמצע הדרך-"
"בלי חטיפים. אתה לא אוכל שחקנים על המגרש. רק תדאג שכל העיניים יהיו עליך" אמרתי
"אני לא יודעת מה אתה מתכנן" אמרה טלי בסקרנות "אבל אם זה משנה, רמבו לא יכול לעלות. ישימו לב שהוא לא חלק מהקבוצה ויורידו אותו מהמגרש"
"צודקת" אמרתי בעודי סוקר במבטי את חדר ההלבשה. איתרתי דלת של חדר שירותים בקצה וניגשתי אליה
"שלום? יש פה מישהו?" שאלתי
"תפוס" ענה קול רטנוני
לקחתי מגב מהרצפה ותקעתי אותו בין הידית למשקוף הדלת. יש לקוות שזה ייתן לנו מספיק זמן. הרמתי קסדה וזרקתי אותה לרמבו
"עכשיו אף אחד לא ישים לב. אתה עולה למגרש"
"אבל-"
"בלי אבל. טלי, את איתי"
"אוקי. מה אנחנו עושים?" שאלה טלי
"אנחנו-"
"אהה... נשנוש?"
"רמבו, בשם קרונוס וכל האלים שהיו לו בבטן, אתה מוכן לסתום? אתה עולה למגרש וזה סופי"
"אבל נשנוש, אני לא לא יודע איך לשחק פוטבול"
קפאתי
"לא... יודע"
"לא"
"בכלל לא?"
"אפילו לא קצת"
תפסתי את הראש שלי עם הידיים והתחלתי ללכת במעגלים. למה הכל צריך להיות קשה כל כך?
"תראה, זה לא מסובך מידי" אמרתי לבסוף "יש כדור ויש אותך, ואתה צריך שהכדור יהיה אצלך, ואז אתה צריך להניח אותו בקצה המגרש שמולך, הבנת?"
נראה שרמבו פזל קצת במהלך ההסבר שלי, אבל בסוף הוא התנער
"זה דומה למחניים?" הוא שאל בתקווה
נאנחתי
"כן, זה כמו מחניים. עכשיו לך תתפוס אותם, טייגר"
רמבו הוריד את מגן הקסדה שלו בהתלהבות ורץ החוצה. אני וטלי יצאנו אחריו ונעמדנו על קצה המגרש.
"אז, מה אנחנו מחפשים? ואיך זה יעזור לנו להגיע אל מחנה החצויים?" שאלה טלי בזמן שסקרנו את כל האיצטדיון. נראה שחיכו רק לשחקן האחרון, כי השופט בדיוק שרק והמשחק התחיל. אף אחד לא התייחס אלינו
"בואי נראה. אמרתי לרמבו לעשות מהומה על המגרש, אז כולם צריכים להביט עליו. כולם חוץ מ..."
באמצע השורה השלישית ישב נער גבוה ורזה. הוא נראה מפותח לגילו וכבר היה לו זקנקן קטן, ובמקום לצפות במשחק ולהריע הוא הביט בנו באימה
חייכתי והצבעתי
"מצאתי"

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now