פרק 10

100 8 1
                                    

"איך הולך לך?" שאל דוד רור מעבר לכתפי
"די טוב. אני צריך דרך ליצור שרשרת חוליות שתחזיק מעמד. יש לך משהו?"
"מייד. אבל למה אתה צריך אותה?" שאל דוד רור והציץ בסקרנות במתקן החצי בנוי שבידיי
"אתה תחכה ותראה, כמו כולם"
"אין בעיה. שרשרת כבר מגיעה אליך"
לבנתיים, סיימתי להוציא את כל משולשי הארד והברזל, והספקתי לקפל, לשייף ולחתוך אותם עד שהפכו ללהבים קטנים וחדים. כשדוד רור הביא לי את שרשרת החוליות, חיברתי אותה למנגנון שבניתי ומתחתי אותה על המסילה שיצאה ממנו. שאר הטלקינים התחילו להתקבץ סביבנו בסקרנות
"האם זה...?"
שיבצתי את שיני הארד והברזל המסילה בתבנית של שן ברזל- שן של ארד, עד שלבסוף החזקתי בידי...
"מסור" אמר דוד רור, בוחן בעין ביקורתית את היצירה שלי "מעוצב כחרב יוונית. אני מניח שכשאתה מדליק אותו השיניים יוצרות שפת להב אחידה"
משכתי במתג של החרב והקמתי אותה לחיים בקול טרטור. הרטט העדין שלה היה מנחם בכף ידי
"זה... לא רעיון רע" אמר דוד רור "אבל ציפיתי ממך ליותר יצירתיות"
"אני חושב שלא הבנת את הגאוניות פה" אמרתי
"תסביר"
"בדרך כלל אנחנו יוצרים חרבות שעשויות כולן מארד שמימי, נכון?"
"כן"
"הדבר הזה בזבזני. יעיל, אבל בזבזני. חרב רגילה שוקלת חמש קילו. בכמה קילו ארד שמימי השתמשתי אני?"
"נתתי לך חצי קילו" אמר דוד רור בהרהור "ולא השתמשת בכולו. זה אומר..."
"שמצאתי דרך ליצור נשק שהוא קטלני כמעט כמו הקודם, זול יותר וניתן לייצור המוני"
עיניו של דוד רור נדלקו ושאר הטלקינים התחילו להתלחש "בשם טרטרוס, גור. עלית פה על משהו. עכשיו אנחנו יכולים לחמש את כל הצבא בקלות!" הוא התרגש ותפס בכתפי "בוא נלך למצביא! נספר לו על זה!"
"רגע רגע, מה?"
"בוא כבר!"
דוד רור תפס בכתפי וגרר אותי ואת האב טיפוס שלי מהנפחייה בעודי מוחה. התחלנו לעלות במדרגות
"תגיד לי, חשבת על שם לחרב הזאתי?"
"האמת היא, רציתי לקרא לה "נשכנית"" אמרתי
דוד רור הזעיף את פניו ואז קפא
"מה קרה?" שאלתי, ואז הבטתי לכיוון שאליו הוא הביט. על הקיר היה מסך ועליו הבהב מספר אדום.
"מה זה?"
"זה אומר שאוכלוסיית המחנה חצתה את הרף המותר. בעוד עשרים וארבע שעות, יהיה טיהור"

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now