התעוררתי במרפאה, שכוב על מיטה רכה. לידי עמדה שידה ועליה היו זרי פרחים ושוקולדים
פפפפ נראה לכם? התעוררתי זרוק על ערמת גורטאות בירכתי הנפחייה. הראש שלי הלם בתיאום עם שאר הפטישים שהיכו בסדן, והרגשתי כל חבלה ושריטה שספגתי בטיהור צורחות מכאב- כולל הצריבה הנוראית מהחומצה של ההידרה
רגע, ההידרה
התקשתי לחשוב בבהירות. הבטתי בכפות ידיי המצולקות וניסיתי להיזכר באירועי האתמול. אני באמת הרגתי הידרה? לבד? עכשיו זה היה נראה הרבה יותר כמו חלום מאשר מציאות
"זה לא היה חלום"
מהבהלה זינקתי באוויר ונחתתי בפישוק איברים באמצע הערמה, מפזר חלקי מתכת לכל עבר. לידי- עכשיו שמתי לב- ישבה על שולחן עבודה האמפוזה שדיברה איתי ליד שער היציאה מהמחנה. נראה שהיא חיכתה שם עד שאתעורר
"ש-שלום" אמרתי בחשש "מה את-"
האמפוזה זינקה ונעמדה קרוב אליי. ממש קרוב. פלטתי צווחה קטנה. היא בחנה את פניי בעיניים מצומצמות ואז היא חייכה
"ידעתי שתהיה משעשע! היה שווה לגרום לך להישאר, אתה לא חושב?"
"כמעת נהרגתי!"
"זה כל העניין, לא?" אמרה האמפוזה "רק במצב של חיים ומוות אפשר לראות ממה כל אחד עשוי, ואתה עשוי מחומר חזק"
פתחתי את פי וסגרתי אותו. היא הרגע החמיאה לי? אבל לפני שהספקתי לומר משהו, היא הסתובבה והחלה ללכת
"חכי!" צעקתי ורצתי אחריה, מנסה לשמור על הליכה מתואמת עם רגליה השונות "לאן את הולכת?"
"אל המצביא כמובן" היא אמרה בלי להאט "הוא אמר לי להביא אותך אליו כשאתה מתעורר. תשתדל לעמוד בקצב"
בלעתי את רוקי. ברור שהמצביא ירצה אותי. לא בכל יום טלקין הורג הידרה. אני רק קיוותי שהוא רוצה לראות אותי כי אני מרשים ואדיר, ולא כי, נניח, הרגתי לו את אחת המפלצות הכי חשובות במחנה.
על מי אני עובד? אני כל כך מת
שפשפתי את פרוותי החרוכה בעצבנות בעודנו מתקדמים במסדרונות הבטון אל עבר הלא נודע
"תגידי" שאלתי "אני יכול לצאת מהמחנה עכשיו?" אמרו לי שמותר לי לצאת מתי שאני רוצה..." קולי דעך בתקווה
היא הרימה גבה "ברור שלא" היא אמרה "המצביא רוצה אותך"
"ואם אני אסרב?" שאלתי
היא חייכה אליי חיוך של כריש "אני אגרור אותך אליו, צורח"
"את ממש מקסימה" מלמלתי בעודנו מגיעים אל עבר דלתות מפוארות "אפשר לדעת איך קוראים לך?"
היא הסתובבה וחייכה אליי בעוד הדלתות נפתחות מאחוריה
"קוראים לי טלי"
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
