"ולמותק הזו אנחנו קוראים "נשיפת הדרקון", מהסיבה הברורה" אמר דוד רור וטפח בחיבה על התנור הלוהטים "היא ממיסה מתכות כמו חמאה"
הנהנתי בהתלהבות "מתי אני יכול להתחיל כבר?" שאלתי
דוד רור חייך "סבלנות" הוא אמר "אתה כשרוני, אבל צעיר. זה לא דווקא חיסרון, אבל אתה צריך להשתמש בזה נכון. לכם הגורים יש צורת מחשבה רעננה, מחוץ לקופסה" הוא נאנח וסימן בידו
"בוא אחריי"
הוא לקח אותי לשולחן שעליו עמד דלי בודד. בפנים היו המוני חלקי ארד שבורים, מחכים להתכה
"זו אספקת הארד השמימי שיש לנפחייה כרגע"
"זה הכל?"
"לפעמים מקבלים יותר, לפעמים פחות. תלוי כמה הבוזזים של המחנה הצליחו להשיג. אל תשכח שרוב המכרות של הארד השמימי נמצאות תחת שלטון האולימפיים. מצד שני, חצויים רגישים לכל סוגי המתכות, אם אתה מבין למה אני מתכוון"
הנהנתי. רעיון התחיל לבצבץ במוחי
"המשימה שלך" אמר דוד רור "היא לבנות כלי נשק אישי. נסה להרשים אותי"
חייכתי "כמה ארד שמימי תיתן לי?"
...
בסוף הצלחתי להוציא מדוד רור חצי קילו שברי ארד שמימי. זה פחות מכמה שרציתי, אבל בכל זאת משכתי כמה מבטי קנאה משאר הטלקינים. התחלתי לעבוד.
הכנסתי את הארד השמימי לדלי עופרת, ואז לקחתי כמות זהה של ברזל והכנסתי אותה לדלי עופרת נוסף. את שניהם לקחתי אל נשיפת הדרקון והכנסתי פנימה.
רבים תוהים מהו סוד ההצלחה של הטלקינים, למה אנחנו מחשלים נשקים טוב כל כך. ובכן, יש לזה הרבה סיבות, אבל הנה אחת: אנחנו יודעים ללוש.
הכנסתי יד אחת לדלי הארד השמימי ואת היד השנייה לדלי הברזל, והתחלתי לערבב ולדחוף בעדינות את התערובות, שכבר התחילו להפוך לנוזל. בזהירות, שכלום לא יישפך...
ללוש מתכות, ובייחוד ארד שמימי, זה לא קל. החום כמובן לא מפריע לי, אבל השברים הופכים את העסק למסוכן יותר. זה קצת כמו ללוש בצק מלא בשברי זכוכית, אם לא נזהרים, אפשר לאבד כמה אצבעות בתהליך. הוצאתי את הדליים בזהירות והנחתי אותם על השולחן, ואז יצקתי אות תוכנם אל תבנית פשוטה של משולשים שגודלם כגוגל כף ידי.
לאחר שהם התקררו, הוצאתי את אחד מהם מהתבנית.
זאת תהיה השן הראשונה שלי
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
