בהינו במחנה המתעורר לחיים לאורה של הזריחה.
לדעת שאתה במחנה החצויים, עומק האויב, זה דבר אחד.
אבל ממש לראות אותו?
זה מדהים. אני חושב שאפשר לספור על כפה אחת את המפלצות שראו אותו מבפנים ושרדו כדי לספר.
אני מאוד מקווה שנוכל להתווסף לרשימה.
"אוקי, מספיק לבהות בנוף" אמרתי לבסוף "אנחנו צריכים להגיע אל העץ, ופעולת הסחה"
"למה צריך פעולת הסחה?"
פתחתי את פי, אבל שני חיצי כסף ננעצו בעץ שלידנו
הציידת קרובה
"אין מספיק זמן להסחה" אמרתי "נרוץ-"
"אני אעשה את זה" אמר רמבו פתאום
בהיתי בו בהפתעה
"אין זמן, כמו שאמרת" רמבו נראה נחוש "זו המשימה שלך. אני אעכב אותה"
"אתה... תמות" לחשתי
"משום מה נראה לי שהחלק הבאמת מסוכן עוד לפניך" רמבו חייך "יש סיכוי לא רע שאני אברח חי, ואתה זה שתהרג בסוף"
הרהרתי כמה שניות. לא רציתי לאבד את רמבו, קלטתי. הוא חבר שלי. מתישהו במהלך המסע הוא וטלי נהפכו מסתם עוד מפלצות לחברים שלי, חברים שקרובים וחשובים לי.
מצד שני, המוות הוא לא סוף הדרך. ורמבו ממש מושלם להסחת הדעת. בדיוק בשביל הרגעים האלו המצביא שלח איתי תגבורת
"בוא נבטיח שמי שיוצא מכאן, מחכה לשני בטרטרוס" אמר רמבו
"מוסכם" אמרתי לבסוף
"אז, על מה חשבת כהסחה?"
סיפרתי לו. הוא חייך
לאחר כמה דקות, פרצתי מהיער בריצה, שפוף על ארבע, היישר אל עבר העמק
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasíaתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
