"הם לא יפתחו אותו" שמעתי קול מלגלג
הסתובבתי. מאחורי עמדה אמפוזה בעלת שיער בוער ורגליים לא תואמות (פעם חשבתי שרגל המתכת שלהן מכאניות ורציתי לבחון אותה. כמעט נהרגתי. סיפור ארוך) היא בחנה אותי בתערובת של זלזול וסקרנות
"אנ-אנחנו באותו צד" גמגמתי בטיפשות ונסגתי אחורה
היא הרימה גבה. הרגשתי עוד יותר טיפש. ניסיתי שוב
"למה התכוונת, שהם לא יפתחו" שאלתי, עם מעט פאניקה בקולי
"אהה, זה. יש נהלים חדשים. כולם מחויבים להשתתף בטיהור" היא אמרה באדישות, כאילו היא מדברת על מזג האוויר
"מה???"
"כן, לא סיפור גדול"
בשלב הזה כבר יצאתי מדעתי מרוב בהלה. נפלתי על ברכיי מולה
"בבקשה, את חייבת לעזור לי לצאת מכאן" ייבבתי "אני אמות אם לא"
פתאום נשמעה נקישה מאחוריי. הסתובבתי וראיתי קיקלופ אדיר מימדים פותח את הדלת ומסדר את המפלצות שעמדו מולה בתור ליציאה
"אופס" אמרה האמפוזה וצחקקה
"שיקרת לי!"
"אויויוי, מה נעשה עכשיו?" היא אמרה בקול מעצבן. רציתי להרוג אותה, עד שנזכרתי עם מי יש לי עסק
"טוב, תפסיקי להטריד אותי. אני הולך מכאן" אמרתי בזעף ופניתי אל עבר היציאה
"אתה בטוח שאתה רוצה לצאת?"
השאלה הזו לא נאמרה בלגלוג. נראה שהיא באמת הייתה סקרנית. הסתובבתי אליה
"ברור שאני רוצה לצאת, איזה יצור שפוי ירצה להשאר פה ולהיות בשר תותחים להידרה?" אמרתי בעודי מנופף בידיי "אני מעדיף להיות במקום רחוק מכאן, ולא להיות מנה ראשונה, תודה"
"ומה לגבי החרב הזאת שלך?"
"מה איתה?"
"אסור לך לקחת איתך משהו שיצרת בלי אישור מפורש. הכל שייך למחנה"
"את צוחקת" אמרתי "את שוב עובדת עליי"
בתגובה, היא הצביעה על הקיקלופ שבשער. עכשיו כשהסתכלתי על התור יותר בפירוט ראיתי שהוא עורך חיפוש יסודי על כל מפלצת שעוברת. הוא הרם את מבטו אלי לרגע וגיחך
"כן, אסור" אמרה האמפוזה "עכשיו, אתה בטוח שאתה רוצה לצא-"
"אני נשאר" אמרתי בהחלטיות
היא מצמצה "מה?"
"אני נשאר. אני לא אברח ואפקיר את הנשק המדהם שלי לאיזה קיקלופ. אני בניתי את החרב הזו, והיא תילקח אך ורק מהאפר שיישאר ממני. נתראה בשדה הקרב"
הסתובבתי וצעדתי בחזרה אל הנפחייה
YOU ARE READING
מחנה המפלצות
Fantasyתמיד כשקראתם פרסי ג'קסון, לא תהיתם מאיפה כל המפלצות מגיעות, ואיך הן מתארגנות לצבאות מטילי אימה ותוקפות את המחנות והגיבורים בגלים של רשע טהור? אז אני כאן כדי לספר לכם! קבלו פאנפיק חביב ופרודי על איך העולם של פרסי ג'קסון עובד מאחורי הקלעים
