פרק 36

77 8 0
                                    

הרגשתי בגלל ההלם עובר על פניי
-עכשיו, ישנן שתי אפשרויות
הטלפון צפצף וענה
-או שדאבל מכירה את המצביא, או שלא.
"מי אתה" נשמע קולו הקר של המצביא מבעד לרמקול "ומה אתה עושה עם הטלפון של הפקוד שלי?"
-אבל בכל אפשרות
דאבל קפאה למשמע קולו של המצביא, והטלפון נפל ארצה
-אנחנו מנצחים
"אתה..." דאבל בהתה בטלפון באימה "אתה לא יכול להיות חי. אסור לך"
-טוב, אז זאת כנראה האפשרות הראשונה
שלוש
שתיים
אחת
דאבל זינקה התחמקה בשנייה האחרונה, כשמשהו הצליף לעברה מבין הצללים. מצמצתי. זה היה גדול ושחור
דאבל נעמדה בתנוחת קרב כשהקשת שלה מתוחה בידה. עינייה עדיין שיקפו פחד, אבל נראה שהיא התגברה על ההלם הראשוני
מבין העצים יצאו עקרבים ענקיים. עם נופפו בצבתות שלהם ונקשו לעברה של דאבל, להוטים לנשנש בשר חצויים טרי.
עקרבי ענק? באמת?
לונג איילנד הוא מקום מוזר
"רמבו!" קראתי מעל קולות הקרב "יש לך דרך להשתחרר?"
"נראה לך?" הוא נאנק
טלי פטרה את הבעיה. היא שיספה את קורי הכסף בטפריה ומיהרה אלינו
"ברצינות?" שאלתי כשהיא שיחררה את רמבו ואותי "לא יכולת לעשות את זה קודם?"
היא גיחכה "דאבל הייתה תוקעת לי חץ בין העיניים. עכשיו היא... עסוקה"
נשמע קול צווחה, ואז ריסוק
"אבל איך גרמת לעקרבי ענק לבוא..." היא עקבה אחרי מבטי וראתה את הטלפון "אהה. מחוכם. סביר להניח שמפלצות יבואו לכאן כל הלילה"
"תודה. זזים?" שאלתי בעודי מרים את נשכנית "העקרבים האלו לא יעסיקו אותה לעוד הרבה זמן"
ואכן, הקרב החל לנטות לטובתה של הציידת. בעודנו מסתכלים, דאבל שחררה עוד זוג חיצים שניקבו את השריון של אחד העקבים, והוא קרס והתפורר. הם לא יוכלו לעצור אותה לעוד הרבה זמן.
אני אזכור את ההקרבה שלכם לנצח, עקרבים יקרים שלי
טלי נענעה בראשה "תמשיכו בלעדיי" היא אמרה
"אה... מה?"
"אני אשאר פה, להילחם בציידת" היא אמרה "אני אשיג אתכם בעוד רגע"
"אבל-"
"לכו!" היא נהמה ושלפה טפרים. נרתענו
טלי חייכה, ואז זינקה על דאבל
"נו באמת" רטן רמבו כשהתחלנו לרוץ "בצד של מי היא בכלל"
דאגתי. דאבל היא יריבה חזקה מידי הסתובבתי כדי לצעוק לטלי לברוח איתנו, לשכנע אותה איכשהו
בדיוק בזמן כדי לראות אותה מנוקבת בידי זוג חיצים

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now