פרק 15

91 4 0
                                    

"ובכן" מלמלתי בעוד ההקרנות מריעות והמהומה התחילה "הנה הלכה ההזדמנות לתכנית מסודרת"
ואולי לא?
התחלנו לרוץ בגל לא אחיד אל עבר צבא האויב. זה היה מחזה מעניין: המוני מפלצות שרצות אל עבר כיוון מסוים, ובו זמנית מנסות להמנע מלהגיע אליו. לא שזה עזר לנו, כי באותו הרגע הדרקייניאות שחררו את ההידרה מהשרשראות. היא הסתערה לעברנו לבדה, להוטה לרמוס אותנו
"צ'אקי! אליי!" צעקתי בעודי רץ, ולמרבה ההפתעה צ'אקי סטה ממסלולו והחל לרוץ לצידי. האישונים שלו היו מורחבים מרוב פחד "מ-מ-מ-מ-מה אתה רוצה?" הוא הצליח לגמגם בעודנו רצים שפופים על ארבעת רגלנו
"אני צריך אותך לידי. אתה הכי חשוב כאן, כי אתה יכול לנטרל את ההתחדשות של ההידרה עם הלהביור שלך" אמרתי לו
צ'אקי נראה מוחמא לרגע, ואז הוא הביט על היעד שלנו, ועיניו התמלאו שוב בפחד "אני- אני לא יוכל לעשות את זה" הוא מלמל
"בטח שכן, אנחנו רק צריכים לעבוד ביחד. אני כורת ראש, ואתה צורב אותו. יש לנו סיכוי"
בדיוק באותו הרגע ההידרה גרגרה וירקה חומצה מתוך שבעת הלועות שלה, ממיסה חצי מקו ההתקפה שלנו, מה שדי פגע בנאום המוטיבציה שלי.
"טוב, סיכוי קלוש" תיקנתי את עצמי לקול צלילי הטלקינים הנמסים והצורחים "אתה איתי?"
זה לא היה משהו, אבל כנראה שהייתי יותר טוב מכלום. צ'אקי הנהן בחרדה.
"בוא נתחיל!"
סטיתי מקו ההסתערות והתחלתי להקיף את ההידרה בקשת רחבה, שומר על מרחק בטוח. למזלי, צבא האויב עוד  לא התקרב מספיק כדי לנסות לפגוע בי. למה להם? הם נתנו להידרה לעשות את כל העבודה.
רצתי במהירות מטורפת בעודי מניע את כל ארבעת גפי עד קצה גבול יכולתם. עוד לא, עוד לא...
עכשיו!
ההידרה ירקה שוב אל עבר ההסתערות של הצבא שלנו, ואני ניצלתי את ההזדמנות. רצתי אליה ונעצרתי בחריקה ממש ליד אחד הצוורים שלה בעודי מתרומם מהתנופה לעמידה על שתיים
הזמן כאילו האט את מהלכו
שלפתי את נשכנית מהנדן שלה והנפתי אותה באוויר. שיני הברזל והארד שלה נצנצו לרגע, כאילו הם יודעים מה הולך לקרות
"זה" אמרתי "בשביל בשביל כל האחים שלי שהמסת. וגם כי את מכוערת פחד"
ואז הדלקתי את נשכנית בקול רעם והנחתתי אותה על הצוואר של ההידרה

מחנה המפלצותWhere stories live. Discover now