מחנה המפלצות

פרק 32

"... אז אין באמת סיכוי שנצליח פשוט לגרום להם להכניס אותנו"
רמבו נענע בראשו "שום סיכוי"
נאנחתי. זה היה קשה
"אולי לא הייתי צריך להישבע לסאטיר ההוא לחוס על החצויים. עם מספיק ערפול, היינו יכולים לעבוד עליהם או משהו בסגנון"
אבל נשבעתי. זה אסר עלינו לחזור ולתפוס את החצויים כדי שיוכלו להכניס אותנו למחנה בטעות, וזה עוד בלי שציידת תשב לנו על הזנב.
התנערתי והמשכתי לחתור
"אוקי, הלאה. עוד רעיון"
"המבוך" אמרה טלי לפתע
"מה איתו?" שאלתי "יש לו פתח במחנה?"
"טוב..."
"שלילי חזק" אמר רמבו בשעמום "היה לו, עד שהחצויים הרגו את דידלוס והרסו את המבוך. הייתי שם"
נאנקתי "אל תגיד את זה. זה מכאיב לאוזניים שלי"
ואז עלה לי רעיון
"הממממ"
"הנה הוא עושה את זה" אמר רמבו
"עושה מה? שאלה טלי
"חושב על רעיון. זה הצליל של הרעיונות שלו"
טלי גלגלה את עינייה "אתה גם תוכל לחשוב על רעיונות אם תפעיל קצת את הראש שלך"
"אני זוכר שפעם הפעלתי את הראש שלי" אמר רמבו "זו הייתה חוויה מיוחדת"
"טוב, טוב, תפסיקו" קטעתי אותם "מה אם... מה אם המבוך- כמבוך- קרס, אבל חלקים ממנו נשארו?"
טלי ורמבו עצרו והרהרו בהשלכות של זה
"זו אפשרות" אמרה טלי בהרהור "המבוך אמנם היה חי, אבל הוא חיבר בין מקומות קיימים בסופו של דבר. סביר להניח שהם עצמם לא נהרסו כשהוא הושמד. כלומר, הרבה מהמנהרות של טרטרטס נשארו קיימות, והן היו מחוברות אליו. אני מניחה שזה יהיה תקף גם לשאר הדברים"
"את מניחה?"
"אי אפשר להיות בטוח בדברים האלו" היא אמרה ברוגז "או שהמעבר למחנה קרס, או שלא. נצטרך להגיע אל הכניסה למבוך שהכי קרובה למחנה ולבדוק"
"זה יהיה מסוכן" אמרתי "להסתובב בין הרגליים של החצויים וכל זה"
טלי הנהנה בקדרות "ואל תשכחו את דאבל"
הציידת. נכון
"את מכירה אותה?" שאלתי לתוך הדממה
טלי נראתה מאופקת "אפשר לומר ש...כן. היא הרגה אותי פעם"
רמבו ואני החלפנו מבטים בשתיקה. שתינו ידענו מה זה אומר
אתם מבינים, כשחצוי הורג מפלצת, הכעס והטינה לבדם מסוגלים להוות סיבה מספיק טובה בשבילנו לחזור לחיים. זה כמו מין מטרה שממקדת אותך, מונעת ממך להתפרק אל הכאוס
ואם דאבל הרגה את טלי, טלי לחלוטין תרצה נקמה
"תראו!" קרא רמבו פתאום "יבשה!"
הגבהתי את ראשי מעל המים. הוא צדק
לונג איילנד. הגענו