האסיר במסכה

פרק חמש

עבר שבוע. עדיין המשכתי בעבודתי. הרווחתי קצת כסף.
הרגשתי ממש רע כי לא הבאתי להקטור את הכסף על כך שאירח אותי. הוא היה נחמד אליי כל כך.
הגעתי אל ביתו הקטן ודפקתי בדלת.
הדלת נפתחה וראיתי את אדגר. ליבי קפץ לפתע.
״רובין!״ הוא קרא בשמי ״לא ראיתי אותך הרבה זמן״ הוא אמר וחייך.
חייכתי גם אני ״טוב לראות אותך אדגר״ אמרתי והוא חיבק אותי.
בהתחלה נרתעתי אבל חיבקתי אותו חזרה. הרגשתי לפתע חום, חום נעים כל כך.
״מה את עושה כאן?״ שאל כשהרפה ממני. ״באתי לבקר את אביך״ אמרתי והוא הכניס אותי לביתו.

ראיתי את הקטור קורא ספר, הוא היה נראה מרוכז כל כך, לא רציתי להפריע לו.
״הקטור?״ קראתי בשמו. הוא נרתע קצת לקולי הגבוה והביט בי, הוא חייך.
״הגעתי הנה כדי להחזיר לך כסף, אני מרגישה ממש רע. בבקשה קח״ אמרתי והבאתי לו 50 מטבעות כסף.
״לא רובין״ אמר ״בבקשה... אני מתעקשת״ אמרתי.
״לא רובין, אני לא אקח ממך כסף, זה היה תענוג בשבילי לארח אותך״ אמר.
הוא קם ממקומו והחזיר הספר למדף. ״מה שלומך? איך מתקדמת העבודה?״ שאל.
״אני מקווה להתפטר ולהתקבל למסדר הנאמנים״ אמרתי
״את תתקבלי יום אחד רובין, אני יודע את זה״ אמר אדגר ושם את ידו על כתפי. חייכתי, קצת הסמקתי כששמעתי את קולו.
״תודה אדגר״ אמרתי.
״כדאי שאדבר בשבילך עם בנג׳ימין, אני בטוח שהוא יסכים לקבל אותך״ אמר אדגר אבל ידעתי שזה לא פשוט.
״הוא לא יסכים. אני לא יכולה להתקבל״ אמרתי. ״למה לא? את אמיצה מספיק, אני בטוח ש-״ אמר אדגר בתקווה להרים את רוחי
״אי אפשר אדגר״ קטעתי אותו ״אני אישה. נשים לא נלחמות״ אמרתי. כנראה החלום לא יתגשם

״אל תגידי את זה רובין. את אמיצה יותר מכל החיילים שנמצאים בגדוד שלי, אני בטוח שאם בנג׳ימין יכיר אותך טוב, הוא יסכים שתצטרפי״ אמר.
קולו של אדגר גרם לי לחייך יותר, פניי הפכו אדומות. ״תודה אדגר״ אמרתי ונישקתי את לחיו.
הוא השתתק לפתע. ״מצטערת״ אמרתי. אוי כמה מביך!
״הכל בסדר״ הוא אמר וחייך גם הוא.

עברו עוד כמה ימים, הייתי בארמון, לא הפסקתי לחשוב על הדברים שאדגר אמר לי, הוא כל כך מתחשב.
אני חושבת.. שאני אוהבת אותו.
הוא נחמד אליי כל כך, הוא דואג לי.
זמזמתי לעצמי שיר אהבה, ניקיתי את רצפת השיש הגדולה של חדר התפילות הגדול. ראיתי איש אחד שמתפלל שם. הפסקתי לשיר כי לא רציתי להפריע לו. המשכתי לנקות.
״את יכולה להמשיך לשיר״ אמר האיש. ״השירה שלך לא מפריעה לי להתפלל״
הוא סיים את תפילתו והביט בי. ״את שרה יפה״ אמר.
הוא היה לבוש בבגדים פשוטים, האיש היה נראה קצת זקן.
״תודה אדוני״ אמרתי. שרשרת צלב הייתה על צווארו. הוא כנראה נזיר או כומר.
״קראי לי אנתוני״ אמר. רק רגע... אנתוני? אני זוכרת שהקטור סיפר לי עליו. הוא היה חלק ממסדר הנאמנים בצעירותו.
״נעים להכיר אותך אדוני. כבוד הוא לי לפגוש אביר לשעבר ממסדר הנאמנים״ אמרתי ולחצתי את ידו.
האיש חייך אליי ״אני מכיר אותך״ אמר לפתע. ״כן.. את אחת מנשות החצר של המלכה״ אמר.
״נכון. אני עובדת כאן אדוני. שמי רובין״ אמרתי.
״הקטור סיפר לי עלייך, הוא סיפר שאת רוצה להיות חלק מהמסדר״ אמר והנהנתי.
שיערו הגיע עד לכתפיו, הוא היה אפור- לבן.
זקנו היה אפרפר גם. הוא נראה שליו ורוחני כל כך.
״חלום בלתי אפשרי. אני יכולה רק לפנטז״ אמרתי בשקט.
״אלוהים פועל בדרכים נסתרות עלמה צעירה. אולי הוא יענה לבקשתך״ אמר