האסיר במסכה

פרק תשע

צעדתי בצעדים קטנים וחלשים לעבר הנרי ומארי.
אני מקווה שאדגר לא מחפש את מארי עכשיו.
הם טיילו בגן.
הקטור הגיע אחריי.
״על מה הם מדברים?״ שאל. ״לא יודעת. אני מתקשה לשמוע״ אמרתי
הנרי הגיש את ידו לעבר מארי והיא החזיקה בידו, הם התהלכו יד ביד.
״זה מוזר כל כך״ אמרתי.
״הקטור, כדאי שתראה איפה אדגר נמצא. לא כדאי שיחפש את מארי״ אמרתי להקטור. הוא הנהן והלך.

הצלחתי לשמוע את שיחתם
״אני מכיר את משפחתך, משפחת אצולה מהמעמד הגבוה״ אמר הנרי.
מארי שתקה
״משהו מטריד אותך?״ שאל.
״בכלל לא הוד מעלתך״ אמרה.
״את יפהפייה״ אמר. היא הודתה לו אבל גמגמה ״את מסמיקה״ אמר.
״את חוששת מלהיראות יפה בפניי?״
איזה חוצפן! היא עוד מעט תהיה מאורסת לגבר אחר והוא בלי חוצפה לוקח אותה.
״לא הוד מעלתך״ אמרה לו והוא חייך ברצון.
״את יפה כל כך״ אמר לה. הטון שבו החמיא למארי היה יותר מרגש מהטון שבו דיבר אליי, זה אומר רק דבר אחד: עוד מישהו התאהב בה.
״תודה רבה על המחמאה אדוני, אבל איני יכולה לקבל מחמאות״ אמרה ״למה לא?״ שאל
״כי אני שייכת לגבר אחר, שככל הנראה יציע לי נישואים בזמן הקרוב, ואני אוהבת אותו״ אמרה.
המלך נראה מאוכזב ״מי הוא?״ שאל.
״אדגר, בנו של הקטור״ אמרה.
״את מעדיפה חייל פשוט על פני המלך שלך?״ שאל הנרי ברוב חוצפתו.
״א-אני..״ אמרה בגמגום.
היא קיוותה שמישהו יעצור את השיחה ביניהם. אז החלטתי לפעול. לעזור לה.
״מארי! הנה את!״ שיחקתי, כדי שנראה כאילו נתקלתי בהם בטעות. ליבי רעד כי עבר בי פחד.
״רובין?״ היא שאלה. היא עזבה את ידיו של הנרי ״אדגר מחפש אותך. הוא חושב שמשהו קרה לך״ אמרתי והיא הודתה לי ורצה לעבר הגנים.
״למשרתת אין שום זכות להתערב בעניינים שלא שייכים לה״ אמר הנרי והתקרב אליי
״אני אעשה כל מה שצריך כדי לעזור לחברים שלי״ אמרתי.
הוא חייך ונישק את ידי. ״בעלת אומץ״ אמר.
״יש בך עוד תכונה שאני אוהב״
״בבקשה עזוב את ידי״ אמרתי, פחדתי קצת.
הוא עזב את ידי והלך, כשהסתכלתי לכיוון שבו הלכה מארי.

הרגשתי שזה היה יותר מידי בשבילי, מספיק צרות ליום אחד. אז בשביל לפתור את הבעיה הזו אני עושה את הדבר שאני עושה תמיד.
שותה.
כוס יין גדולה הייתה בידי, רציתי לשתות שוב אבל לא יכולתי. היה לי קצת קשה לא לחשוב על מה שקרה אבל רציתי פשוט לשכוח הכל.
הלכתי לעבר הכנסייה שנמצאת ליד הארמון. היה שקט שם כל כך.

ראיתי את אנתוני, הוא היה על ברכיו ולחש תפילה. עיניו היו עצומות
הוא נראה שליו כל כך כשהתפלל.
הוא סיים להתפלל
״אמן״ אמר ונישק את שרשרת הצלב שלו
״אמן״ חזרתי אחריו.
הוא פקח את עיניו והביט לכיווני ״הו שלום נערתי״ אמר. הוא קם על רגליו.
״מצטערת אם הפרעתי לך״ אמרתי ״חיפשתי מקום שקט להיות בו״
״הצטרפי אליי, לא תמצאי מקום שקט יותר מהכנסייה הנטושה שלי״ אמר
הגשתי לו את כוס היין שהייתה בידי ״קח. אתה נראה מוטרד״ אמרתי והנחתי את ידי על כתפו.
״תודה רבה״ אמר. הוא לגם את היין במהירות. ״הכל בסדר?״ שאלתי אותו.
״לא אוכל לומר שהכל טוב״ לחש. ״סליחתי לא נתונה לרחמים״
לא ידעתי למה הוא מתכוון ״תוכל להסביר?״ שאלתי
״עשיתי מעשה נורא לפני כמעט 20 שנה. אני מתחרט עליו כל יום ומבקש סליחה מבן האדם בו פגעתי בתפילותיי״ אמר.
״אני בטוחה שעשית את זה למען מטרה נעלה״ אמרתי.
הוא הנהן ״אבל אני מרגיש רע״ אמר.
״אל תדאג. יום אחד הטוב שעשית יחזור אלייך״ אמרתי.
״אני מקווה מאוד. תודה לך על העידוד רובין״ אמר והניח את כוס היין על השולחן.

״למה החזקת בכוס הזאת?״ שאל ״אני מניח שהיא לא הייתה בשבילי מלכתחילה״ אמר.
״הרגל רע וישן אדוני. אני שותה״ אמרתי.
״זה לא בריא. במיוחד לנערה צעירה כמוך״ אמר
״אני יודעת. אבל לפעמים אני רוצה פשוט לשכוח״ אמרתי.
״קרה משהו?״ שאל בדאגה.
אנתוני היה כומר מבוגר ושקט. הוא היה רציני מאוד אבל כשדיבר איתי הוא היה פחות רציני.
״לא קרה כלום״ אמרתי לבסוף.
רציתי לדבר עם מישהו על הצרות שלי. אבל לא יכולתי.
״את בטוחה?״ שאל והנהנתי.
״אם קורה משהו בבקשה תגידי לי״ אמר.
״כן אדוני״ אמרתי.

״תוציאו אותי מכאן!״ צעק האסיר שוב ושוב ושוב.
בגלל כל הרעש שעשה העבירו אותו אל התא הכי מרוחק, שנמצא בקומה הכי גבוהה.
הוא היה מבודד משאר האסירים.
״בבקשה!״ התחנן. בקולו היו כאב וחרדה.
ידיו היו קשורות בשלשלאות. גבו היה צמוד לקיר הקר ומלא הטחב.
״אני מתחנן!״ צעק.
הוא נמצא שם כמה שנים.
הוא חושב שהוא ישאר שם לנצח.
במעלה הסורגים הופיע הירח, אורו היה זוהר והתפשט בכל התא.
״א-אם... א-אתה שומע אותי.. בבקשה... תשחרר אותי מכאן... אני חף מפשע״
התפלל.
הוא נלחם בכל כוחו, בכל יום בשביל לחם או מים.
הרעיבו אותו, והוא לא עשה דבר.
הוא רק נער!
הוא לא הרג אף אחד או שדד.
הוא חי חיים רגילים של נער עני ויתום.
דמעה חמקה מעינו, אבל בגלל שחבש את המסכה לא היה יכול למחות אותה.
״הנה האוכל״ הגיע סוהר וזרק לעבר האסיר שתי פרוסות לחם.
האסיר לא יכל לאכול כי ידיו היו קשורות.
״איך אני אמור לאכול?״ שאל
״תחשוב לבד. אתה הרי אוכל כמו חיה״ אמר הסוהר והלך.
האסיר נאנח. הוא אכל כמו חיה כי קיבל אוכל לעיתים רחוקות.
הוא היה רזה מאוד.
הוא חלה, ואיבד את הכרתו בגלל חוסר כוחות על בסיס יומי.
״בבקשה..״ התחנן.

״מה הוא אמר לך?״ שאל אדגר.
״כלום״ אמרה מארי. מאז השיחה של מארי עם המלך, אדגר לא עזב אותה לרגע.
אני מרחמת על שניהם.
עברו שלושה ימים מאז יום הולדתו של המלך.
״אני ראיתי אתכם מדברים, ראיתי איך שהוא הסתכל עלייך״ אמר אדגר. הוא לא נשמע כועס כלל. הוא היה מודאג.
״הוא רק דיבר איתי על משפחתי. הוא אמר שהוא מכיר אותם״ ענתה.
הם התווכחו בגן הארמון. אני צפיתי בהם בזמן שהשקתי את הפרחים בגנה של המלכה. היא ביקשה ממני לעשות זאת.
״אני לא מאמין״ אמר אדגר. הוא תפס בידה של מארי. ״אני לא מאמין למלך המתחזה הזה. הוא צרות צרורות מארי. לא משנה מה הוא אמר לך... בבקשה תתרחקי ממנו״ ביקש אדגר ממנה.
מארי שתקה.
רק אני יודעת מה אמר לה המלך. ואני יודעת עד כמה זה קשה להמרות את פיו.
אבל אני יודעת שהיא מוצאת חן בעיני המלך, ואני יודעת שאדגר תכנן להציע לה נישואים. כשהוא ראה את מארי עם הנרי, הוא כמעט התחרט.
מארי הלכה בשתיקה, היא הלכה במהירות לאדגר.
הוא הלך אחריה
״אדגר!״ צעקתי בשמו. הוא שם לב אליי והלך לעברי. ״כדאי שתעזוב אותה בשקט. היא צריכה קצת פרטיות״ אמרתי.
״אני מודאג״ אמר. ״מה אם המלך יתאהב בה?״ שאל.
״אל תחשוב ככה.. היא אוהבת אותך״ אמרתי. היה לי קשה לומר את זה אבל ניסיתי לעודד אותו.
״ואני אוהב אותה... אבל... כנראה שאני לא מוצלח יותר ממלך אידיוט, שלא מגיע לו לשלוט״ אמר.
החזקתי בכתפו ״אוקיי תקשיב טוב עכשיו, אני אומרת לך את זה בתור חברה, אתה חשוב לי מאוד. אני שונאת לראות אותך עצוב, מארי לא אוהבת את הליצן הזה.. היא אוהבת רק אותך! כי אתה מדהים, למרות שאתה לא עשיר, אתה טוב לב ואמיץ.. ובבקשה תעשה לי טובה... תציע לה נישואים... מארי יודעת שהיא אוהבת אותך״ אמרתי. החיוך חזר לפניו.
״תודה רובין״ אמר. הוא נישק את לחי.
הסמקתי קצת.
״הכל בשבילך״ לחשתי.