האסיר במסכה

פרק שמונה

עבר זמן. איני יודעת כמה זמן.
אבל מה שכן, היום בארמון חגגו אירוע מיוחד: יום הולדתו ה-19 של המלך הנרי.
בארמון עורכים את החגיגה לכבודו.
כל הארמון קושט בסרטים צבעוניים, בעיקר בצבע זהב.
בגנים פרחו פרחים בשלל צבעים. הארמון היה נראה מדהים

״את נראית נהדר הוד מעלתך״ אמרתי.
היא הביטה במראה. היא לבשה שמלה מפוארת בצבע כחול.
״השמלה יפה״ היא אמרה, היא הביטה בעצמה ולא חייכה
״גם את יפה״ החמאתי לה. ״תודה יקירתי. את נשארת למסיבה?״ שאלה.
״זו עבודתי ללוות אותך לכל מקום, אני מניחה שכן״ אמרתי.
המלכה הסתובבה אליי, היא הביטה בי במבט סוקר.
״איני רוצה שתישארי בבגדי המשרתת. אני רוצה שתחליפי שמלה״ ציוותה.
״איני יכולה״ אמרתי. ״איני חלק מהאורחים במסיבה, תפקידי הוא לשרת את האורחים״ אמרתי. עד כמה שהייתי רוצה להשתתף במסיבה לא יכולתי.
״אני מתעקשת, את תהיי המלווה האישית שלי במסיבה, עלייך להחליף את בגדי המשרתת שלך״ אמרה.
״איני רוצה לאכזב, הוד מעלתך, אבל אין לי בגדים מפוארים. אני נערה ענייה, בגדי המשרתת הם הבגדים המפוארים ביותר שלי״ אמרתי והיא וסובבה את גבה לעברי והלכה אל ארון הבגדים הגדול שלה.

ארון הבגדים של המלכה היה גדול כל כך עד שבאמת הייתם חושבים שהארץ הקסומה נרניה באמת קיימת בארון בגדים.
שמלות נשף מפוארות היו תלויות, בצבעים שונים, אפילו צבעים שלא היו מוכרים לי. בגדי אבל, בגדי מסיבות, בגדים ליום- יום. היו להוד מעלתה שמלות שרק יכולתי לחלום ללבוש אותן.
חיכיתי בשקט עד שהמלכה הסתובבה אליי, היא החזיקה בידה שמלה קטנה בצבע ירוק בהיר.
״השמלה הזו נמצאת אצלי מאז שהייתי נערה, שמרתי אותה למזכרת. קחי אותה, היא תתאים לך״ אמרה והגישה לי אותה בחיוך גדול.
הופתעתי, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הציעו לי בגד, וזו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי לגבי המלכה השתנתה, היא נראתה פחות מרוחקת.
״הו לא לא לא, הוד מעלתך. איני יכולה ללבוש את זה״ אמרתי. ״למשרתת כמוני אסור לי ללבוש בגדי מלכות״
״במסיבה היום את לא תהיי משרתת, את תהיי המלווה האישית שלי, והמלווה האישית צריכה להיראות מכובדת״ אמרה והגישה לי את השמלה.
היא הייתה יפה מאוד, למרות שדחק בי הרצון לסרב לקחתי אותה בכל זאת.
״תודה רבה״ אמרתי וחייכתי.
״חשבתי שלא אראה אותך מחייכת לעולם״ אמרה לפתע. היא צחקה מעט.

עוד שלוש שעות למסיבה. הייתי בהפסקה כי עבדתי בלנקות את חדר הכתר.
טיילתי בגנים וראיתי את בנג׳ימין מדבר עם הוד מעלתה.
הם נראו שקועים בשיחה רצינית. אבל כשהם ראו אותי הם הפסיקו לדבר ופנו אליי, המלכה חייכה אליי והלכה לעבר חדר הכתר.
בנג׳ימין רצה לדבר איתי על משהו. הצטרפתי להליכתו.
״שקלת את ההצעה שלי?״ שאל.
אמרתי לבנג׳ימין שאני רוצה להצטרף למסדר הנאמנים, בתור אבירה לגדוד. הוא אמר שבנות מקבלות תפקידים פחות מסוכנים והציע לי להיות מרגלת.
״כן אדוני. אבל אני חושבת שלא אקבל את ההצעה״ אמרתי.
״למה לא?״ שאל ועצר מללכת. ״כי איני רוצה להיות בתפקיד שלא אהיה שמחה בו״ אמרתי.
נאנחתי.
״אני מבין שרצית להיות מוצבת בגדוד, אבל זהו אינו תפקיד לנשים״ אמר.
שתקתי, רציתי לומר שהוא צר אופקים. רציתי לומר שהוא לא מאמין בכוחן של נשים. אבל שתקתי.
״עצרתי מרד נגד המלך לפני המון זמן, אתה היית איתי, אתה זוכר זאת״ אמרתי, הוא הנהן. ״אני יודעת להשתמש בחרב וברובה, אני יודעת להילחם.... יש בי עוד משהו שחסר כדי להתקבל למסדר?״ שאלתי. בנג׳ימין שתק לרגע
״העובדה שאת אישה... זה יהרוס את מוניטין המסדר. רק גברים רשאים להילחם״ אמר בנג׳ימין.
כעסתי, אבל השארתי את הכעס בפנים.
״אם כך, המסדר לא שווה כלום״ לחשתי והלכתי, השארתי את בנג׳ימין לבדו.