האסיר במסכה

פרק שלושים

רוברט נדחף אל התא. הוא צעק.
״תעזוב אותי!״ צעק.
״לוקאס, מה לעזאזל אתה עושה?״ שאל
״אני מצטער רוברט... אבל המלך הורה לי לכלוא אותך״ אמר לוקאס.
״בוגד״ אמר רוברט.
״אני מצטער״ אמר לוקאס.
לוקאס נעל את התא.
רוברט נאנח. הוא חשב על אבא שלו.
מה לעזאזל הוא יגיד כיוודע לו שבגד במלך.
הוא החל לבכות לפתע. הוא עומד למות מחר בבוקר.
״אתה בסדר?״ שמע קול.
זה היה קול של גבר צעיר.
רוברט ראה שהאסיר שנמצא בתא לידו הביט בו בדאגה.
״לא״ ענה רוברט ומחה את הדמעות.
״יום קשה?״ שאל האסיר.
״אני אמות מחר״ אמר רוברט.
הוא התקרב אל האסיר
האסיר ישב בחשכה.
פניו לא נראו.

״מי אתה?״ שאל האסיר.
״הייתי שומר בארמון. עד שהמלך החליט להרוג אותי״
״למה?״ שאל האסיר.
״כי הוא פגע בנערה.. שהיא כמו אחות בשבילי... איימתי עליו״ אמר רוברט.
״איזו נערה?״ שאל האסיר.
״אני לא אגיד את שמה״ אמר רוברט. ״אם אתה לא תגיד את שמך״
האסיר צחק. ״אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?״ שאל.
״אני צריך להיות מת״
״טוב... גם אני״ ענה רוברט.
הצחוק של האסיר גרם לו לחייך מעט.
״אז כנראה שנינו תקועים באותה הביצה״ אמר האסיר.
״גם אתה לא אמרת לי מהו שמך״
״נכון. רוברט.. נעים להכיר״
״שם יפה. הכרתי מישהו שקראו לו כך. איש חשוב״ אמר האסיר.
״זה רק שם״ ענה רוברט.
״אל תחשוב ככה. השם שלך הולם אותך. רוברט זה שם אצילי וחזק״
רוברט חייך חיוך רחב. הוא העביר את ידו בשיערו והרכין את ראשו.
״תודה״ ענה.
״אולי כדאי שתצא מהצללים? כדי שאוכל לראות אותך?״
האסיר הסכים והתקרב אל רוברט.
רוברט הרגיש איך חיוכו מתרחב יותר. האסיר הזה היה יפהפה. אך הוא לא היה אדם מוכר.
הוא היה נראה צעיר מאוד.
אולי בן 26-27.
כמעט בגילו של רוברט.

״למה אתה כאן?״ שאל רוברט.
״אתה לא רוצה לדעת״ אמר שוב
״למה לא? מה כבר בחור יפה כמוך עשה?״ אמר
אסיר צחק שוב ״אני לא יפה״ אמר
עורו היה שחום- זהוב.
עיניו כמו אבני חן
״תשתוק ותן לי להחמיא לך״ אמר רוברט.
הוא צחק גם הוא.
״אנחנו מכירים רק דקה ואתה מחמיא לי? אני באמת נראה טוב אם כך״ אמר.
למרות דיבורו, חיוכו היה אמיתי.
״אתה החמאת לי מקודם לא?״ שאל רוברט.
האסיר חייך ״טו-שה״ אמר
״אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותך... אתה גר כאן?״ שאל.
״בעיירה הזו? כן. אבל הלוואי שהיה לי מספיק כסף לעבור לאחרת״ אמר.
״העיירה הזו לא נוראית כל כך״ אמר רוברט.
האסיר הביט בו במבט סוקר. ״היא נוראית רק אם אתה עני״ אמר האסיר באנחה.
״אתה יודע.. אתה דומה למפקד הזה של מסדר הנאמנים... אתה הבן שלו נכון?״ שאל האסיר.
רוברט הנהן.

האסיר החוויר.
״טוב שמחתי לדבר איתך״ אמר לו.
הוא חזר אל הצללים
״חכה!״ אמר רוברט
האסיר הסתובב אליו. ״אני... אני..״ מלמל.
״תודה לך על השיחה. הייתי צריך את זה״ אמר.
האסיר חייך חיוך קטן והנהן ״אם זה הלילה האחרון שלך תעשה אותו מיוחד״ אמר
רוברט הנהן וחזר אל פינתו החשוכה בתא.
האסיר הזה... מצא חן בעיניו.
רוברט.. היה מוכר מאוד לאסיר