האסיר במסכה

פרק שלושים ושתיים

ראיתי את רוברט. כשהוא ראה אותי הוא חיבק אותי מיד.
״אני שמחה שאתה בסדר״ לחשתי.
״יותר מבסדר... אבל...״ הוא אמר והיסס.
״מה קרה?״ שאלתי.
״פגשתי מישהו ו-״ הוא אמר אבל הקטור קטע אותו.
״אנחנו שמחים שאתה בסדר אבל אנחנו צריכים לצאת מכאן״ אמר.
הרפתי מהחיבוק.
כולנו היינו עייפים, השעה הייתה כמעט שלוש בלילה.
לפתע שמעתי רעש.
רעש של פרסות. רוכבים.
״חכו כאן״ אמרתי.
צלעתי/ הלכתי אל עבר היציאה.
כשיצאתי מהדלת טיפסתי על החומה הגדולה שהקיפה את בית הכלא.
ראיתי לפתע אנשים רוכבים על סוסים. הם דהרו לעבר המצדה.
אלה היו חיילים של מסדר הנאמנים, הגלימות השחורות שלהם בלתו באור הקלוש.
ועל סוס לבן, בשיריון מוזהב, רובה ואקדח בידו... הנרי.
כמובן.
הוא היה נראה כמו תמיד. בטוח בעצמו.
הוא חייך חיוך קטן ומעצבן. הוא דיבר עם עצמו.
הנחתי יד על הפציעה שלי. הצלעות שלי כאבו.
הוא אשם בזה.
ואני שונאת אותו.
רק רגע.. מה הוא עושה כאן?
ויש לו צבא.... והוא מוכן לקרב?
הבנתי... זו הייתה התוכנית שלו.
רוברט היה הפיתיון... הוא רוצה ללכוד את אמיל.
מתוחכם. אבל אני לא אתן לו לנצח.

הוצאתי חץ מאשפת החצים שהייתה על גבי.
החץ היה באורכו רק כחצי מחץ אמיתי.
הנחתי את רובה הקשת על הרצפה והנחתי את החץ על הקנה.
מתחתי את הקשת ודרכתי אותה. ראיתי לפיד בוער שנמצא לידי.
הנחתי את חוד החץ באש והחץ בער.
התכוננתי לירות.
יריתי את החץ שני סנטימטר ליד סוסו של הנרי.
החץ הבוער נורה והסוס נרתע לאחור.
כולם חיפשו את הקשת שירה את החץ והם ראו אותי.
״שם! על החומה!״ אמר אחד מהחיילים.
החץ היה אות אזהרה. אנחנו לא עומדים לוותר בקלות.
ואנחנו ננצח. אתה תיפול הלילה הנרי, וגם השלטון שלך.

חזרתי אל האחרים בצליעה מהירה.
״יש בעיה״ אמרתי בהתנשפות.
״הנרי נמצא כאן. עם חיילים. הם מתכוננים לתקוף״
כולם שתקו. ״הוא ידע שנשחרר את רוברט מהכלא! הוא ידע שאמיל יהיה מעורב! הוא ינסה להרוג אותו!״ אמרתי.
אמיל לא אמר כלום. לא ציפיתי שיאמר דבר.
הוא רק הסתכל עליי, התכוון לומר משהו אבל שתק.
הוא אחז בחרב שלו. הוא היה מוכן להילחם באח שלו.
״כדאי שנברח״ אמר בנג׳ימין.
״ואז מה?״ שאל אמיל.
״נברח ונתחבא? בגלל נער בן 19 שחושב שהוא-״ אמר אבל בנג׳ימין קטע אותו.
״הוא המלך!״ שאג ״יש לו כוח עצום. הוא היחיד שבאמת יש לו כוח בממלכה!״
״זה לא נכון״ אמר אמיל.
״אתה מפחד. אני אהרוג אותו היום. אני מבטיח״ כשהבטיח את הבטחתו הוא שוב הסתכל עליי.
הוא רצה שאשמע את המילים שלו.
״אני איתך״ אמרתי לו. ״הנרי השפיל אותי מספיק. אני לא אתן לו להשפיל את שאר האנשים בעיירה״
אנתוני נדחק למונולוג שלי על עוצמה ומלחמה ״את לא!״ אמר.
״את פצועה ואני לא רו-״ אמר אבל קטעתי אותן בכעס.
״לא אכפת לי שאני פצועה. נמאס לי לשבת בחיבוק ידיים בזמן שהנרי הורס את הממלכה! הוא פגע בי! המשפחה שלי מתה בגללו, אדגר ומארי סבלו בגללו, שלא לדבר על אמיל! אבל הוא פגע בי אישית.. אני התחבאתי ממנו כי הייתי פחדנית מידי להתמודד נגדו.. כמעט הרגתי את אמיל בגלל הפחד. אבל עכשיו אני לא מפחדת, אני רוצה שהנרי יסבול כמו שכולנו סבלנו. אם אמות בקרב הזה אז אמות למען הנקמה שאני מחכה לה כבר שמונה שנים. למען המשפחה שלי ולמענכם. כי אתם חשובים לי יותר מחיי״ אמרתי.
״רובין תחשבי בהיגיון!״ אמר אנתוני בכעס
אבל לא הקשבתי.
רצתי אל הכניסה. מוכנה לקרב.