האסיר במסכה

פרק שתיים

הזמנתי שתי כוסות עם יין אדום. המוכר שאל אותי בת כמה אני
״אני בת 17״ עניתי
״את לא צעירה מידי בשביל משקאות ומקומות כאלה?״ שאל. חתיכת ממזר מעצבן.
״קח את המטבעות והעמד פנים כאילו אני בת 20״ אמרתי ושילמתי עבור המשקאות. השארתי את המוכר עם מבט מופתע.

והלכתי לשולחן עם המשקאות. לשולחן שבו חיכה לי הקטור.
״מצטערת שלקח לי המון זמן. המוכר חקר אותי״ עניתי והעברתי לו אחת מן הכוסות.

״במה את עובדת?״ שאל אותי. ״למה אתה מתכוון?״ שאלתי אותו בחזרה.
״איך יש לך כסף לשלם על המשקאות בכל לילה?״ שאל.
שתקתי לרגע ואז עניתי ״אני עובדת כאשת חצר. אבל תמיד רציתי להיות חלק ממסדר הנאמנים״ אמרתי ולגמתי מן היין. אני שונאת את העבודה שלי.

אני חלק מהפמליה של המלכה. המלכה אנסטסיה.
אני שונאת ללוות אותה לכל מקום ולהצתופף מאחוריה עם עוד גבירות מכובדות.
״באמת? אף פעם לא ראיתי אותך בארמון״ אמר הקטור.
״התקבלתי לעבודה לפני שנה״
״אבל את בת 17. וגם אני מניח.. לפי בגדייך והאופן שבו את מדברת... אני מניח שאת לא עשירה כמו שאר הגבירות בארמון.
״זה נכון״ אמרתי. לגמתי שוב מן היין. ״אין לי שום כוונה להתבייש בעצמי. אני מנומסת יותר מכל אישה עשירה שאי פעם תכיר״

״אני מעריך את האומץ שלך עלמה צעירה״ אמר הקטור, חייכתי לדבריו.
״טוב איך מתחיל הסיפור?״ שאלתי
״הו כמובן! תודה שהזכרת לי״ אמר.
״את מכירה במקרה את המפקד של מסדר הנאמנים?״ שאל הקטור.
״לא.. כל מה שאני יודעת על מסדר הנאמנים הוא שהם נאמנים למלך. הם קבוצה לוחמים שיודעים להילחם בעזרת חרב, קשת ורובים. הם לובשים גלימות שחורות כי זה סימן ההיכר שלהם״ עניתי. הוא הנהן.
״הייתי חלק ממנו כשהייתי צעיר. לפני שהבן שלי נולד. ידיד צעיר שלי כשהיה בגילך היה נחוש להצטרף למסדר הנאמנים, בנג׳ימין היה שמו״ סיפר.

״הייתי רוצה להצטרף אליכם״ אמר הנער הצעיר והחייכן.
הקטור, שהיה עכשיו בן 22 היה החייל הכי טוב במסדר. כה קשוח ורודף צדק.
״אתה צעיר מידי״ ענה לו. אך בנג׳ימין לא ויתר. ״אדוני... אבי היה גם הוא במסדר הנאמנים. אני רוחה להמשיך את דרכו״ התעקש הנער
״הקטור, אסור לך להסכים״ ענה אחד מאבירי מסדר הנאמנים, אנתוני.
אנתוני היה חכם ויותר סבלני מהקטור. חלומו היה לביות כומר. לשרת את האל.
״אתה קטן מידי נערי. אתה עלול להיהרג״ אמר אנתוני.
״אני לא קטן! ואני יודע להשתמש בחרב!״ אמר בנג׳ימין ושלף את חרבו. ״אם יש לכם אומץ.. נערוך קרב.. שלושתכם נגדי!״ אמר.
השלישי במסדר הנאמנים, אדוארד היה שמו, הוא היה הליצן של החבורה, אבל הוא היה הסייף הכי טוב.
״אתה מטורף! ננצח אותך״ אמר. בנג׳ימין ענד כל שתי רגליו והביט בשלושת האבירים ״פחדנים. ברור שאינכם יודעים להילחם״ אמר.

״הו אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול... זה היה לפני כמעט שלושים שנה. לבנג׳ימין היה אומץ שפרץ גבולות״ אמר הקטור כשסיים לספר.
״הוא הצטרף למסדר בסוף נכון?״ שאלתי, הסיפור עניין אותי מאוד ״כמובן. הוא עזר לסכל מזימה נגד המלך והמלכה״ אמר.
כשהמלכה אנסטסיה הייתה בגילי, היא כמעט נהרגה בידי דוכס שרצה את הכתר לעצמו, אבל כמובן שמסדר האבירים עצר את הדוכס והציל את בני המלוכה.
״הוא נשמע אדם מעניין״ אמרתי. הקטור הנהן ושתק.

לשולחננו הגיע אביר ממסדר הנאמנים, הוא היה צעיר.. נראה בן 20 לכל היותר. ״אבא... חיפשתי אחריך כמעט שעתיים, דאגתי לך״ דיבר אל הקטור.
כנראה זה אדגר. ״מי זו?״ שאל כשראה אותי.
״זו העלמה רובין. היא עובדת בארמון, היא רוצה להיות חלק ממסדר הנאמנים״ אמר הקטור.
אדגר חייך לעברי ולחץ את ידי ״נעים להכיר אותך גברתי״ אמר ונישק את ידי. הסמקתי.
״נעים להכיר גם אותך״ אמרתי בלחש. מרוב המבוכה לא יצא קול מפי.
״עוד מעט עולה הבוקר. כדאי שאחזור לארמון״ אמרתי ולקחתי את ידי, התחמקתי מאדגר.

״איפה את גרה?״ שאל אותי הקטור. ״בשום מקום״ עניתי בקצרה.
״למה את מתכוונת?״ שאל אדגר. ״איני גרה בשום בית״ עניתי.
״את קנית לי משקה הלילה, אז אתן לך לישון בביתי. אני מתעקש״ אמר הקטור.
״לא לא. זה בסדר, באמת. אני לא רוצה להיות מעמסה״ אמרתי אבל אדגר כבר משך בידי ״את לא מעמסה. זה המעט שנוכל לעשות בשבילך״ אמר ונתתי לו להוביל אותי החוצה מן המסבאה.

״אני אף פעם לא ראיתי אישה שרוצה להיות חלק ממסדר הנאמנים. את כנראה בעלת תושייה ואומץ, רובין״ החמיא לי.
״תודה לך אדגר. אני מעריכה את זה מאוד״ אמרתי וחייכתי. ״אם תרצי, אוכל ללמד אותך איך להיות חלק מן המסדר״ אמר
״כן! כן בבקשה. אין דבר שאני רוצה יותר!״ אמרתי בחיוך מאושר והוא חייך וצחק קלות.
״הבית שלנו לא רחוק מכאן. תוכלי לישון שם, ולחזור לארמון בבוקר״ אמר הקטור.
״כשיהיה לי כסף, אשלם לך על האירוח.. אדון הקטור.. אני-״ אמרתי אבל קטע אותי.
״לא לא לא. את לא תשלמי. אני לא מעוניין בכסף״ אמר והמשכנו ללכת

הם נחמדים אליי מאוד.