האסיר במסכה

פרק שבע

״אני אוהבת אותך״ לחשתי לאדגר. התנתקנו אחת מן השני.

״א-אדגר??״
קול גבוה חתך את הרגע בנינו. מולנו הופיעה אישה צעירה. יפהפייה.
עם שיער בהיר גולש ופנים עדינות. היא הייתה מופתעת
״מ-מארי..״ אמר אדגר בהפתעה ועזב את ידי.
״חתיכת נוכל״ היא קראה לו.
הבנתי מי היא עכשיו, היא בטח בת זוגתו של אדגר.
היא נראתה פגועה, כי ראתה אותי מנשקת אותו.
״אני מצטער״ אמר אבל מארי לא הקשיבה.
״זו לא אשמתו״ אמרתי, מארי נראתה כאילו היא מנסה להחניק בכי.
״זו אשמתי. חשבתי שהוא.. כלומר.. לא ידעתי שאתם יחד״ אמרתי. איזו טיפשה אני. הייתי צריכה לדעת!
היא שתקה. ״אני ממש מצטערת״ אמרתי שוב.
הבטתי בפניה, לחייה היו סמוקות מרוב בושה ועיניה הכחולות נצצו מדמעות.
היא הסתובבה והלכה במהירות ״מארי!״ קרא אדגר אחריה.
הוא התכוון ללכת אליה אבל עצרתי אותו ״אדגר, אני מצטערת סלח לי. בבקשה״ אמרתי בלחש, הוא התחמק ממני והחל לרוץ אחרי מארי.
נשארתי שם לבד, הייתי קפואה. לא בכיתי, לא כעסתי.
קפאתי. 
כשראיתי את מבטה של מארי מופנה לאדגר, זה היה מבט פגוע. וכשאדגר רץ אחר מארי, הבנתי.
הם מאוהבים, ואני הרסתי את הקשר שלהם.

שלושה ימים, שלושה ימים שלא אכל. האסיר שוב הרגיש שהוא חסר כוחות.
הוא לא הצליח אפילו לדבר. הוא הצליח רק ללחוש.
״אלוהים... בבקשה עזור לי.. בבקשה״ התפלל בלחש.
דמעות זלגו על לחיו, אבל המסכה שעל פניו הסתירה אותן.
״בבקשה!״ הצליח להרים את קולו.
״לא עשיתי כלום, אני מתחנן, בבקשה עזור לי״
״זה לא יעזור לך״ אמר אחד השומרים.
״כל עוד אנחנו שומרים עלייך, אתה נשאר כאן״
״אני חייב לאכול. בבקשה, אם אני נשאר כאן אז בבקשה.. קצת אוכל״ התחנן האסיר מבעד למסכה. נמאס לו להילחם על חייו.
״אתה תקבל עוד מעט״ אמר השומר.
״ע-עכשיו!״ אמר האסיר. הוא תפס בחולצתו של השומר מבעד לסורגים
״תעזוב אותי מטורף!״ צעק עליו השומר.
״יש לך מזל שהמלך רוצה להשאיר אותך בחיים״
״למה?״ שאל האסיר
״לא יודע ואני לא רוצה לדעת״ אמר השומר.
האסיר הרגיש איך חוסר כוחו גובר עליו וניסה לעמוד על רגליו אך קרס
ואיבד את הכרתו. שוב.

״תרצי משהו נוסף הוד מעלתך?״ שאלתי את המלכה אנסטסיה. ששוב בהתה בחלונה הגדול בחדרה.
״לא בנתיים. תודה רבה לך רובין״ אמרה בחיוך.
עבר שבוע מאז הטעות... אתם יודעים על מה אני מדברת. ניסיתי להשתקע בעבודתי כמה שיותר.
אבל בכל פעם שנתקלתי באדגר הוא היה רק מביט בי ולא מחייך.
איזו מן חברה אני?
״על מה את חושבת?״ היא שאלה. ״מה? סליחה גברתי, חלמתי בהקיץ. אמרת משהו?״ שאלתי והיא חייכה לפתע.
״שאלתי על מה את חושבת״ אמרה בנועם.
״על שום דבר שצריך להטריד אותך״ אמרתי בנימוס. אני לא רוצה שהיא תדע.
״ספרי לי. אם אני יכולה לקרוא לך אשת הסוד שלי, את יכולה לקרוא גם לי כך״ אמרה אבל היססתי. אני מכירה את המלכה, אבל אני לא יודעת אם אוכל לבטוח בה שלא תספר את סודותיי ״הכל בסדר״ אמרתי עם חיוך.
״אני תמיד כאן בשבילך״ היא אמרה. ״אני יודעת שאת משקרת״