האסיר במסכה

פרק ארבע עשרה

האסיר התעורר.
שלושת המבוגרים אמרו שצריך להפריד אותו מהמסכה.
״זה יהיה מסובך״ אמר אנתוני. מסכת הברזל של אמיל הייתה נעולה במנעול ברזל.
כדי שלא יצליח להוריד אותה מפניו.
״נצטרך לשבור את המנעול״ אמר אדוארד.
״הוא צריך לאכול, הוא לא יכול לאכול עם המסכה״ אמר הקטור.

אנתוני החזיק פטיש בידו.
אמיל ישב על כיסא.
״אני לא אשקר, זה יכאב. נסה לא לצרוח״ אמר אנתוני.
״עשה את זה״ אמר הקטור.
אנתוני הכה בפטיש את מנעול המסכה.
אמיל צעק אבל השתתק מיד, כאב לו.
״תפסיק, בבקשה״ התחנן.
אנתוני הכה שנית. אמיל השתתק אבל רעד.
לא יכולתי להסתכל.
הוא סובל.
״המנעול הזה חזק מידי״ אמר אנתוני. הוא הכה שוב את המסכה בפטיש
״די בבקשה..״ אמר אמיל.
״אין דרך אחרת?״ שאלתי. ״אתם מכאיבים לו״
״אין דרך אחרת״ אמר אדוארד.
אנתוני התכונן להכות שוב במסכה ״חכה״ אמרתי לו
הוא חיכה.
״צריך להוריד ממך את המסכה הזו״ אמרתי לאמיל.
הוא הביט בי, עיניים ירוקות בוהקות מאחורי מסכה מפחידה.
החזקתי בידו. ״אני בטוחה שאתה רוצה לראות שוב את פנייך״ אמרתי לו.
הוא הנהן.
אמרתי לאנתוני להמשיך להכות את המנעול.
הוא היכה שוב.
אמיל החזיק חזק בידי, חזק מידי.
ידעתי שכואב לו אבל לפחות הוא לא צעק.

המנעול נשבר.
הוא נשמט לרצפה בקול חזק.
כשהוא נשמט, אמיל כבר לא אחז בידי. הוא עזב אותה במהירות.
הקטור הסיר את המסכה מפניו של אמיל בזהירות.
הייתי המומה.
לרגע חשבתי שראיתי את הנרי.
הוא היה דומה לו כל כך. אותן העיניים, אותו צבע השפתיים.
פניו של אמיל היו מכוסות שריטות ולכלוך. שיערו הבלונדיני היה יבש.
אמיל שתק, הוא מישש את פניו. הוא רעד.
הוא קם מכסאו ורץ לעבר המראה שהייתה בחדר. הוא התקשה לנשום.
הוא ראה את פניו אחרי שנים שלא ראה את עצמו.
הוא ליטף את פניו.
״כדאי שנדאג לך לבגדים חדשים, וגם לאמבטיה טובה״ אמר אנתוני.
הנער הנהן, הוא עדיין היה המום.
״רובין, את יכולה להביא דלי מים מן הבאר?״ שאל אנתוני.
הנהנתי וחיפשתי את הדלי לשאיבת המים.
״אני יכול להביא את בגדיו של הבן שלי.. אני חושב שהם יתאימו לו״ אמר הקטור.
״לכו שניכם יחד. לא כדאי שיראו אתכם מסתובבים לבדכם, עוד מעט יעלה הבוקר״ אמר אדוארד.
מצאתי את הדלי, הקטור פתח את הדלת לכבודי והלכנו.
״חזרו מהר״ אמרו אדוארד ואנתוני.

״אני אלך לבד״ אמרתי.
הקטור ואני היינו בדרך לבאר המים ולביתו של הקטור.
״לא. נלך יחד״ אמר. ״קודם אל הבאר ואז לבית שלי״
כשהגענו אל הבאר, קשרתי את הדלי אל חבל והורדתי את הדלי עד שהגיע על המים בתחתית הבאר.
היה חשוך כל כך. ״מה שלומך?״ שאל הקטור. ״סביר״ עניתי.
״הכל בסדר?״ שאל. ״הרגע פרצנו אל המצדה, שחררנו אסיר שבמקרה הוא גם נסיך. אני קצת מפחדת״ אמרתי.
כל כך קשה לי להסביר מה אני מרגישה עכשיו, אם הייתם במקומי הייתם מרגישים כמוני.
״הכל יהיה בסדר״ אמר הקטור כדי להרגיע אותי.
״איך אתה יכול להיות בטוח כל כך?״ שאלתי.
הוא לא ענה.
משכתי בחבל, החזרתי את הדלי, הוא היה כבד כי הוא היה מלא מים.
״טוב עכשיו לביתך״ אמרתי להקטור.