האסיר במסכה

פרק עשרים וארבע

היי, כן... אזהרה קטנה לפני הקריאה.
הפרק ארוך. מאוד.
והוא קצת.. איך אני אגדיר את זה?
חסר רחמים?
מרושע?
טוב... אני מקווה שתהנו
————-

״לא לא!״ צרח הנער והתפתל.
הוא נאבק באחיזתם של ארבעת השומרים שדחפו, משכו וגררו אותו אל המצדה.
״עזבו אותי!״ דרש.
אור לפידים מועט האיר את דרכם אל אחד התאים.
האסיר, בעל הפנים התמימות ניסה לברוח אבל כשהצליח להתחמק, השומרים ריתקו אותו לרצפת האבן הקשה ושוב הרימו אותו.
אחד מהשומרים סטר לו בחוזקה. והאסיר ירק דם

״עזבו אותי!!״ צעק בכל כוחו.
לאחר שהם הגיעו לתא, השומרים ריתקו את הנער אל הרצפה.
הם החזיקו חזק בפניו. הוא לא יכל לזוז.
מראה זוועתי מהעבר הקדום הופיע מולו.
מסכת ברזל.
״לא!״ ״לא!״
שוב חבשו אותה על פניו. אבל הפעם וידאו שהמנעול יהיה חזק יותר מהקודם.
״לא לא לא לא!!!״ המשיך לצרוח.
כשקולו הפך סדוק ומתכתי, המסכה כבר הייתה על פניו, היא הוצמדה בחוזקה לפניו וראשו.
אחד השומרים הוציא מפתח זהב ונעל את מנעול המסכה בעזרתו.
שלושת השומרים האחרים שמרו על האסיר והשאירו אותו מרותק לרצפה.
״לא לא לא!״ צעק שוב ושוב.
אז שקולו נחלש.
ואת המפתח המוזהב קיבל אחיו התאום. הוא שמר את המפתח כדי שלא יזהו שוב את אחיו.

פעם הם היו חברים טובים. חברים לנשק.
סמכו אחד על השני, ועל השלישי והרביעי.
אבל כשהם התבגרו... הכל הפך לאסון.
״בנג׳ימין...״ אמר הקטור בכעס.
״אתה חתיכת-״
אבל לפני שהספיק להשלים את המשפט, קפטן מסדר הנאמנים שחרר את חבריו הותיקים מהאזיקים.
שלושתם שתקו. אבל בנג׳ימין דיבר.
״אתם חופשיים, לכו״ אמר. האחרים לא זזו.
״אתה נותן לנו עשר שניות לברוח לפני שתרדוף אחרינו?״ שאל אדוארד וצחק, למרות שזה לא היה זמן לבדיחות.
״לא. אני נותן לכם לברוח״ אמר בנג׳ימין. ״אני לא יכול להיפטר מכם, אתם חברים״
אנתוני, שידע שכדאי להקשיב לבנג׳ימין, אמר שהם חייבים לברוח.
״תסתתרו בביתו של הקטור״ אמר בנג׳ימין.

כולם היו מופרדים, היינו אחווה והתפרק ו בגלל אדם אחד.
אדם שנמצא לצידי עכשיו.
ואני? אני הייתי במקום שבו לא רציתי להיות.
הנרי היה לצידי.
אבל הייתי לבד. ללא הגנה. אפילו ללא מילים.
הנרי רק הביט בי. סקר אותי וחייך.
״את יפה״ אמר לי. פחדתי אפילו לדבר.
״השמלה הולמת אותך״

״תן לי ללכת..״ לחשתי.
״מה אמרת?״ שאל כשנעץ בי מבט. עיניו הירוקות חדרו כמו חצים.
חיוכו היה... מרוצה...
״לתת לך ללכת?״ שאל.
״כן!״ התפרצתי ואז מיד השתתקתי שוב.
אתם מכירים את התחושה הזאת שישנו אדם שגורם לכם לפחד נפשי.
פחד שסוגר עליכם וגורם לכם לאבד כל פיסת אומץ שצברתם?
הנרי הוא האדם הזה.
מפני שהוא מלך... הוא יכול לצוות על אנשיו להרוג אותי בלי שום סיבה מיוחדת..
הוא יכול לשים אותי בכלא ולתת לי למות מרעב.
הוא גם יכול להרוג את שותפיי לפשע מול עיני. רק כדי לראות אותי בוכה. לשבור אותי.