האסיר במסכה

פרק עשרים ושלוש

הכדור נורה ושמעתי צעקה חזקה.
הדמעות שלי זלגו עוד ועוד.
לא הצלחתי לפקוח את עיניי.
״רובין!״ אמיל צעק. אוי לא... אני מקווה שהוא בסדר.
אם בנג׳ימין פגע בו... הוא יתחרט על זה!
אבל הרגשתי את זרועותיו של השומר עוזבות אותי לאט. פקחתי את עיניי וראיתי שהוא צנח לרצפה. האקדח שלו נפל גם הוא.

גם האביר השני נפל לרצפה ומת. ראיתי את אנתוני. הוא עמד לפנינו והחזיק אקדח.
הוא ירה באבירים.
רעדתי. חשבתי שזה הסוף שלי ושל אמיל.
אנתוני הלך לעברי וחיבק אותי ״את בסדר?״ שאל.
״כ-כן..״ עניתי בשקט.
״אנתוני... אתה... חתיכת בוגד״ אמר בנג׳ימין.
״אתה כומר! תסתכל על עצמך!״
הוא היה נראה פגוע. חבר ותיק שלו פונה נגדו.

״כן אני יודע שאני בוגד״ אמר אנתוני. ״אבל אני עושה זאת למען מטרה נעלה״
בנג׳ימין הביט בו בכעס.
״היית צריך לחשוב פעמיים לפני ששחררת את האסיר הזה מהכלא״
אנתוני הביט באקדחו. ״לא״ אמר.
״אתה היית צריך לחשוב פעמיים לפני שלקחת אותו ממני״ צעק
הוא ירה.
בבנג׳ימין.
אבל היריה לא הרגה אותו. הכדור פגע בכתפו.
פצע שטחי.
בנג׳ימין נפל על הרצפה ותפס את כתפו.
אנתוני משך בידי. וגם את אמיל.
התחלנו לרוץ.
ניסיתי להתעורר מההלם.
אנתוני ירה בחברו הותיק.
בשבילנו.

רצנו במסדרונות הארוכים של הארמון. עד שהגענו למרתף.
ראינו את אדוארד והקטור מחכים לנו עם הנרי, שהיה עדיין קשור וסמרטוט היה בפיו.
הם חיכו לנו על סירת דיג קטנה.
״קדימה! בואו כבר!״ קרא אדוארד.
כולנו נכנסנו לסירה. אבל שמענו אנשים צועקים.
רצים. מצאו אותנו.

אבירים ממסדר הנאמנים ואיתם בנג׳ימין הופיעו מולנו.
בנג׳ימין עדיין החזיק את כתפו בכאב. ״תעצרו אותם!״ צעק.
האבירים החלו לפעול אבל הקטור חשב אחרת.
הוא לקח את הפיגיון שלי ומשך את הנרי.
הוא כיוון את הפיגיון לצווארו.
״תורה לחיילים שלך לסגת! אחרת המלך ימות!״ צעק בכעס.
״תורה להם לסגת!״
הסתכלתי במחזה באימה. כולם היו מבוהלים כמוני.
עדיין הייתי בהלם. הסתבכנו.
בנג׳ימין הורה להם להתרחק ולתת לנו לעבור.
אדוארד ואנתוני החלו לחתור במשוטים.

אבל לפני שהצלחנו לעבור, שלף בנג׳ימין חרב והניף אותה מול פניו של אמיל.
״אם תקחו את מלכי, אקח את שלכם״ אמר.
כולם חדלו מלזוז.
נשימתי נקטעה.
חלק מהאבירים תפסו אותנו. הם הוציאו אותנו בכוח מהסירה.
אחד החיילים תפס בי.
בעטתי בו ולקחתי את חרבו.
הנפתי את החרב עד שפגעה בחרב של בנג׳ימין. היא נפלה מידיו.
הקטור עזב את הנרי והעביר אליי את הפיגיון שלי.
כולם החלו לתקוף. החייל שתפס בי הסתער לעברי אבל דקרתי אותו.
בנג׳ימין הצליח לעזור להנרי לרדת מהסירה ולהביא אותו למקום מבטחים.
הנרי הצליח להשתחרר מהחבלים, הוא הוציא את הסמרטוט מפיו וצעק
״תתפסו אותם! תתפסו אותם עכשיו!״