נ.מ. קליפסו (לא היה נקודת המבט שלה עדיין, יהיה מעניין לכתוב ככה)
זהו זה. היינו פה כבר שבוע, אתמול אלכס ניגשה אלינו בחיוך של הקלה ואמרה שהיא יכולה להחליף מגדר שוב (ה.כ. אני מחזירה את אלכס הרצחן\ית והטוב\ה בבקשת Frazel7329 תודה לאודיייין) אז יצאנו. אנה התחילה ללכת, נראה שהיא מכירה טוב את האזור. לדבריה, זאב הזאב עשה "די-ספאון" כמו שאודין אמר אז אנה הובילה את הדרך. לבסוף פרסי אמר, "אנני תראי זה הדרקון הלידי!" הוא נשמע ממש נרגש כשהצביע לכיוון דרקון לידי שעמד ושרט בציפורניו קיר אבן. ואז נשמע קול רועם, "אתם פרסי ואנבת', נכון? אני זוכר אתכם!" "דמסן!" קראו פרסי ואנבת' פה אחד ורצו קדימה, אנחנו בעקבותיהם. הענק, דמסן, הופיע מעבר לפנייה בחיוך גדול. פרסי ואנבת' [אני פשוט אקרא להם פרסבת' מעכשיו] רצו אליו וחיבקו אותו, או לפחות ניסו, כי הוא ענק וענקים הם בדרך כלל... טוב, ענקים. הוא חייך אלינו. "היי, אתם חברים של פרסבת'?" שאל. "אחי אתה גאון! מעכשיו אני אקרא לכם פרסבת', פרסבת'!" "ליאו שלא תעז." "אז למה לו מותר?" "כי הוא נחמד." "נו קדימה חכמולוגית תשחררי קצת!" "לא." "טוב," נכנע ליאו. אלכס שילבה זרועות. "אל תבינו אותי לא נכון, אבל ענקים הם לא אלה שפרסבת' הרגו במלחמה נגד מה-שמה?" שאלה. "גאיה," אמרה אנבת'. "ובדמסן אפשר לבטוח. הוא הציל את החיים של פרסי!" והיא חיבקה שוב את הענק. אלכס גילגלה עיניים. "בסדר." דמסן חייך. "בואו, נאכל נזיד. יש קצת מוכן, הייתה לי הרגשה שתבואו." תהיתי איך להתייחס לעובדה שענק ידע שנבוא. אבל פרסבת' בוטחים בו. ואם הוא הציל את חייו של פרסי כנראה שהוא יודע מה הוא עושה. אלכס ואני החלפנו מבטים. ראיתי שלא מוצא חן בעיניה הרעיון, אבל היא בכל זאת נכנסה. נכנסתי אחריה, ליאו כורך סביבי את זרועו.
אלכס שלנו חזר\ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו יש לי שאלה אליכם:
אפשר לשלב את עידן הקסם של קרסידה קאוול? אני ממש ממש רוצההה. מי שמסכים תכתבו לי.... אממ... אלכס שולט\ת! אם יש שתי תגובות של אלכס שולט\ת אני משלבת עידן הקסם.
YOU ARE READING
הקוסמים במחנה? זה חדש
Randomזה בעצם פאנפיק המשך ל "המסע לנורדיה" ואני ממש מתחננת שתקראו אותו חבר'ה פליז. הארי, רון והרמיוני מגלים שלמרות שהם לא חצויים משום מה מפלצות מיתולוגיות תוקפות אותם. דמבלדור מחפש להם פתרון ומוצא את מחנה החצויים. אף אחד לא יודע כלום על החצויים, אבל במסע...