הקוסמים במחנה? זה חדש

איך פגשתי את אנה

נ.מ. פרנסס

הגיע הערב. אנה הדליקה מדורה באמצע הבונקר, ואני החלטתי סופית שהיא משוגעת. הסקתי שקורט מכיר אותה טוב והתיישבתי לידו. "ספר לי על אנה," ביקשתי. הוא הביט בי בבלבול. "מה אפשר לספר על אנה?" "איך פגשת אותה?" שאלתי. הוא חייך. "סיפור ארוך. את בטוחה שאת רוצה לשמוע?" "בטוחה." "טוב, אז ככה," הוא פתח. "האבא החורג שלי לקח אותי לחופשה בדאון, כשהייתי ילד. הלכתי לטייל ביערות של דאון והגעתי לנחל. הסתכלתי פנימה. ואז קול אמר מאחורי, 'תיזהר שלא תתאהב בבואה של עצמך, אחרת תיפול למים ותטבע.' כשהסתובבתי ראיתי את הילדה הזאת קשורה לעץ אלון, חבל כרוך בצפיפות סביב הגוף שלה עד לרגליים. 

אני מניח שנראיתי קצת מטופש כשעמדתי כך ליד הנחל ונעצתי בה מבט, אבל תאמיני לי, אף אחד לא היה נראה טוב יותר במקומי. 'אם לא גמרת לנעוץ מבטים אתה יכול להמשיך עוד קצת ולהסתכל,' אמרה אנה עם חיוך מלגלג על השפתיים, 'אבל כשתגמור אני אשמח אם תשחרר אותי.' 'כן כן, אני מצטער', אמרתי ומיהרתי להתיר אותה. 'מי עשה לך את זה?' 'הילדים הבלתי נראים', היא אמרה. 'המי?' שאלתי אותה.
'אתה הבן של הכומר החדש?' היא שאלה אותי. הופתעתי. לא ידעתי שדאון היו צריכים כומר חדש. 'לא, אני הבן של המכונאי. מי הבלתי נראה?' 'הילדים של דאון.' היא אמרה. 'למה את אומרת שהם בלתי נראים?' אנה הניפה את זרועותיה לכל הכיוונים כדי שהדם יזרום לשם. 'אז איך מתקנים מכוניות?' 'אכפת לך שנגמור קודם את העניין הראשון, זאת אומרת מי שקשר אותך לעץ.' לא אכפת לי,' אנה אמרה. 'אז למה הם קשרו אותך?' 'הם קשרו אותי בגלל שהם מפחדים ממני, הם חושבים שאני מכשפה קטנה, אז הם קושרים אותי כדי שאני לא אגדל, כי מכשפה גדולה הרבה יותר מסוכנת.' 'ואת מרשה להם לעשות את זה?' לפעמים.' 'למה?' 'כי אני יודעת שתמיד מישהו יבוא לשחרר אותי, ואני סקרנית לדעת מי זה יהיה.' צחקתי צחוק עצבני ורציתי להגיד לה שהיא לא נורמלית, אבל אנה אמרה את הדברים המטורפים שלה בדרך שגרמה להם להישמע בסדר גמור, אפילו הגיוניים. ומה שהצלחתי להגיד היה רק, 'אז למה הם בלתי נראים?' 'אני לא רוצה לדבר על זה, אתה תכיר אותם ואז תבין לבד. מספיק שתלמד איתם שנה אחת בבית הספר כדי להבין שאי אפשר לדבר איתם.'
אז הסברתי לאנה שאנחנו פה רק לחודשיים, ואם התחילה כאן כבר חופשת הקיץ, נראה שלא ייצא לי ללמוד עם מישהו מהם. ואנה אמרה: 'אז אני אהיה החברה שלך. ולא אכפת לי שאתה פה רק לחודשיים, אני אהיה החברה שלך לתמיד.' הייתי די מבולבל, ורציתי להגיד לה שלא אומרים דבר כזה למי שעוד לא מכירים, אולי אני בכלל מגעיל, כמו החברים הבלתי נראים שלה שקשרו אותה לעץ, ובכלל מאיפה לה שאני רוצה להיות חבר שלה, ועוד לתמיד?! ובתוך הבלבול שלי אנה אמרה, 'אתה שם לב שלא אמרתי שום דבר על זה שאתה תהיה חבר שלי?'
יכולתי רק להנהן.
'זה בגלל שאני אהיה חברה שלך גם אם לא תהיה חבר שלי. אפילו אם תלך עכשיו ולא נתראה יותר לעולם, אני תמיד אהיה חברה שלך.' גיחכתי כמו טמבל אל הארץ ולא ידעתי מה להגיד. 'זאת מתנה, לכבוד זה שבאת לשחרר אותי,' אנה אמרה. 'עכשיו תגיד לי איך קוראים לך, כדי שיהיה לי של מי להיות חברה.'
'קורט קוביין.'
'לי קוראים אנה דארווין, למקרה שבכל זאת תרצה להיות חבר שלי. בכל מקרה אתה לא חייב לתת לי נשיקה אם אתה לא רוצה, אבל לחיצת יד חייבים.'
מרוב בלבול לקחתי את היד המושטת של אנה ונשקתי לה ביד. 'כמה אבירי,' אמרה אנה, 'אני אקרא לך לורד קורט. היה שלום לורד קורט, אביר הלב הסגול, מושל יורק האימפריה והמושבות,' אמרה אנה וקדה קידה עמוקה. ולפני שהספקתי להתבלבל עוד טיפה, היא קיפצה משם ונעלמה בהמשך השביל,"

סיים "לורד קורט" את סיפורו. 

"ואו," אמרתי. "אז היא יותר מטורפת משחשבתי. תתכונן לעוד הרבה בקשות לסיפורים עליה." "אני מוכן," הוא ענה בחיוך.

וזאת הייתה התחלת הקשר בין קורט ואנה. העתקתי את הרוב מהספר שממנו לקחתי את השם, "אנה דארווין" מאת אודי טאוב. אחלה ספר. בעיקרון היא פוגשת ילד בשם ג'יימס מיילס, לא את קורט קוביין מן הסתם, והיא באמת קוראת לו לורד או סר ג'יימס.

ביי