הקוסמים במחנה? זה חדש

חטיבת המתופפים בית המוזיקה יזרעאל גלבוע

נ.מ. מגנס

המשכנו לשחק ואחרי כמה סיבובים אלכס החליט שהוא פורש לאכול. למה? כי אנבת' הייתה צריכה להכין לליאו טאקו במסגרת החובה שלה. (ה.כ. כן אני אוהבת טאקו, אולי קצת יותר מדי, למרות שמעולם לא דחפתי טאקו לאוזן, לא שלם ולא חצי. אה, ולא הייתי צריכה להתנגד לשליטה שלו. כן, סורי.) אלכס קלט כמה הוא רעב והחליט ללכת לאכול. קלאריס הצטרפה אלינו בשלב מסוים, והתיישבה רחוק ככל האפשר מפרסי. מה שגרם לבקבוק לצאת על שניהם. אוי, פרסי מת. "אמת או חובה?" שאלה קלאריס בחיוך אכזרי. "חובה," אמר פרסי בביטחון. היא חשבה רגע. "חובה עליך להתגנב מאחורי אלכס ואז בבת אחת לתפוס בכתפיים שלו ולצעוק בו!" היא החליטה. צמרמורת עברה בי. "החובה הזאת שקולה להוצאה להורג בעריפת ראש בחותך חימר," אמרתי. "לא אכפת לי," אמרה קלאריס בחיוך זדוני. אנבת' נתנה לפרסי את כובע ההיעלמות שלה והלכנו אחריו מתחת לחיג'אב של סאם. פרסי הסיר את כובע ההיעלמות כשהוא ממש מאחורי אלכס והושיט אותו לכיוון הכללי של אנבת'. היא לקחה אותו והסתירה אותו מאחורי החיג'אב. פרסי לקח נשימה עמוקה, תפס בכתפיו של אלכס וצעק, "בו!" בבת אחת אלכס שמט את המזלג שלו, שלף את התיל וכרך אותו סביב צווארו של פרסי. "אמת או חובה!" פרסי צווח. אלכס נרגע, פחות או יותר. הוא החזיר את התיל שלו למותניו ונשען על השולחן, להסדיר את נשימתו. "למה זה היה טוב?" שאל, רועד. ניגשתי להרגיע אותו, שלא ירצח את פרסי. או את קלאריס. או אותי. הוא נשען עליי. "אלים מוח אצה, הבהלת אותי למוות," אמר מתנשף. "אתה כבר מת," אמרה קלאריס. נעצתי בה מבט זועם. "זה היה ממש חסר רגישות מצדך, לה רו." קלאריס גלגלה עיניים. "לא אכפת לי מרגישות, בוסטון," אמרה. "אכפת לך מילדים של פריי שלא יודעים להילחם אבל בכל זאת רוצחים אותך בעינויים?" שאלתי. היא נרתעה, להפתעת כולם. "אף אחד לא ירצח אותי בעינויים, הם מפחדים ממני," אמרה. "אם תפגעי באלכס מילולית או פיזית, אני כן ארצח אותך בעינויים, לא משנה כמה את מפחידה," עניתי בביטחון. "מותר לי לעזור?" שאלה אנה. "ברור," אמרתי. תמיד רצוי שיהיו איתך ילד או ילדה של האדס שמסוגלים להפוך אנשים לרוחות. אלכס אחז בחזהו, נושם עמוקות. הרגשתי את הדופק שלו דוהר במהירות של אלפיים קמ"ש. אלכס שיחרר ליטר של אוויר. "אל תערבו אותי בזה שוב, בסדר?" שאל. "אני לא אוהב שמבהילים אותי." "בסדר," הסכימו כולם. נישקתי אותו וניגשתי לשחק אמת או חובה. פרסי סובב את הבקבוק. אנה וזאר. "אמת או חובה?" שאלה אנה. "אממ..." אמר זאר. הוא הביט בי. ניענעתי בראשי בתקיפות וסימנתי לו בשפתיי, אמת! אמת! אתה לא רוצה חובה מאנה! נראה שזאר לא יודע לקרוא שפתיים. "חובה," הוא אמר. אנה חייכה. "חובה עליך לרצוח את הארי!" היא הכריזה ונתנה לו את החרב שלה.