הקוסמים במחנה? זה חדש

היי מה הולך

היי, אז אני רוצה לקרוא באחד מהספרים של אח שלי ובשביל זה אני צריכה לכתוב עוד שלושה פרקים אז סליחה אם אין לי השראה. מיאו.

נ.מ. ניקו

נכנסנו לביתו של הענק, ואני חייב להגיד שלא בטחתי בו. כן, פרסי ואנבת' היו מפקידים את חייהם בידיו בלי למצמץ, אבל נראה לי שאני היחיד שזוכר שפרסי ואנבת' לא אחראים במיוחד. טוב, אולי אנבת' כן. פרסי לא. אם היו מכריחים אותי לבחור את הבנאדם הכי לא אחראי בצוות המוזר שלנו, לא הייתי ממצמץ לפני שהייתי בוחר בפרסי... ואז מרביץ לו. כן... בלה בלה בלה. נראה מה הענק הזה מתכנן ואז נראה. תספרו כמה פעמים אמרתי נראה. כולל את זאת. 

אבל הוא טבח ממש טוב. הנזיד שהכין מבשר דרקון היה מעולה. הרגשתי איך הוא מחמם אותי מבפנים ומרגיע את הכאב השורף של נשימת האוויר החומצי בטרטרוס. לבסוף, נרדמתי על ברכיו של וויל. כשהתעוררתי, וויל ניענע את הכתף שלי ואמר שצריך להמשיך ללכת. קמתי וראיתי שמגנס כמעט נהרג בניסיון כושל להעיר את אלכס. אנבת' החטיפה לפרסי. מריה כבר עמדה ליד היציאה והביטה בנו בחוסר סבלנות. אנה הושיטה לי תרמיל עם רצועות בשר דרקון מיובשות מים (מאיפה דמסן השיג מים בטרטרוס?) ובגדים חמים. רובנו הסתבכנו עם המעיל, שנסגר איכשהו כמו מעטפת. ביאנקה התלבשה בו ממש מהר, נראה שהיא מיומנת בזה. אנה כמובן חבטה לעצמה בפרצוף ואמרה שאנחנו "tonto" ואז ניגשה אליי. היא נאנחה. "מה לעזאזלהיים עשית עם המעיל הזה?" מלמלה והתירה את הקשר ההדוק שהצלחתי לעשות סביב הפרצוף שלי. בעודה קושרת עליי את המעיל היא אמרה בחיוך, "תגיד אתה בכלל נשמת שם בפנים?" "לא..." מלמלתי במבוכה. אחותי צחקה והלכה לעזור לפרסי. הוא הצליח עוד פחות ממני. המעיל נכרך לו סביב הרגליים והוא היה שרוע על הרצפה ונראה כאילו חטפו אותו ואז ביקשו מילד בן שלוש לקשור לו את הרגליים. אנבת' כמובן הסתדרה מצוין עם המעיל שלה. "איך הצלחת אפילו להגיע למצב כזה?" אמרה לפרסי בייאוש. פרסי משך בכתפיו. הסתכלתי על תנועותיה של אחותי וניסיתי לעזור לוויל עם המעיל שלו. לבסוף הצלחתי איכשהו לקשור סביבו את המעיל בצורה נוחה. אנה חבטה לעצמה בפרצוף. "בנים," מלמלה לעצמה. והתחלנו ללכת.

נ.מ. ביאנקה

"אני שוקלת ברצינות להצטרף לציידות," אמרה לי אנה בעודנו הולכים בשממה. "כן," הסכמתי איתה. "בנים הם מטומטמים." היא הנהנה. "נחזור מהמסע הזה בחיים, ואז נראה." (תספרו גם את זאת) המשכנו ללכת ואז התאספו סביבנו סוג של שדות סבתות. אנחנו האראי, הדהד הקול. נשמות הקללות

מוהאהאהאהא!