הקוסמים במחנה? זה חדש

לזאב הזה יש שם ממש מקורי! סתם לא

נ.מ. מאיה

חיפשנו את המבוך במשך יותר משעה. מה יש לפרסי הזה עם שטיחים כחולים?! וכיסאות כחולים? ופשוט... פשוט דברים כחולים?!?! מה הבעיה שלו?!

בכל מקרה הלכנו לאיבוד. ממש התעצבנתי. אנבת', ככל הנראה אחותי הגדולה, אמרה כמה פעמים שבקרוב נמצא את המבוך, איזה מבוך לעזאזל? אנה אמרה משהו על טראומה, ביצה, ענק ופטיש. ודרקון ליידי. או שזה לידי? מה זה לידי? 

ואז אנה אמרה, "או סוף סוף! אני מקווה שהפעם לא נמצא איזו מגפה עתיקה עם שם מוזר..." היא פתחה את הדלת (מישהו יודע למה מצויר עליה משולש? עכשיו החופש הגדול, אני לא צריכה שיעורי הנדסה. קיבלתי 100% במבחן האחרון!) פתחנו את הדלת, ושם עמד גבר שנראה כמו סמל מסדרים במיל'. היו לו חזה רחב וזרועות ענקיות דחוקות בחולצת פולו קצרה של מלון ולהלה. שערו האפור היה קצוץ, הזקן מסופר בצורה רבועה כדי להדגיש את הפנים הקשוחות חרושות הקמטים. רטייה שחורה כיסתה את עינו השמאלית. עינו הימנית הייתה כחולה כהה, כמו צבע הדם בורידים. על צדו הייתה תלויה חבר כה ענקית, שהנער ששמו מגנס אחז בתליון שלו כדי שיפסיק לרעוד ולנסות להתקרב אל אנקלוסמוס. על תגית השם שלו היה כתוב: אודין, אבי-הכול, בעלים ומייסד. 

"אודין," קורט כרע ברך. אודין חייך אליו. "קום, נערי. יש לי משהו בשבילכם." קורט התרומם ברעד. אודין הביט בנו. "אני מבין שיש לכם צורך לנווט במבוך. יש לי דרך שתוכל לעזור לכם." "צריך בשביל זה לקחת למגנס את הפלאפל ולפרסי את האוכל הכחול? כי לא ממש בא לי לבלות באליסיום את המסע שלנו," אמר ניקו. אודין משך בכתפיו. "אני מעולם לא התחברתי למיתולוגיה היוונית. יש שם יותר מדי 'אוסים'. כאילו תחשבו על זה! זאוס, תזאוס, פרסאוס, איקארוס, מורפיאוס, אורפיאוס, אוקטביאנוס... כל כך הרבה 'אוסים'! זה מחרפן אותי. אבל יש לי יצור שיוכל לעזור לכם בלי לקחת פלאפל כחול מאף אחד." אבי הכול פרש את אצבעותיו. זאב אפור יפהייפה התגשם לפנינו. "יש לו את השם הכי לא מקורי בעולם, ותאמינו לי שאני לא בחרתי אותו," אמר האל. "איזה שם?" שאלה ריינה. (מי עוד שכח שהיא שם?) "זאב," אמר אודין בפשטות. (ה.כ. מי קורא דברי ימי האופל? יש שם זאב שקוראים לו... טוב, זאב. אחלה ספר, תקראו) . "הוא יכול לעשות דיספאון," אמר אודין. כולם שאלו בבת אחת, "מה זה דיספאון?" אנה אמרה, "זה מושג מיינקראפט. אחלה משחק, יש לי עולם במחשב של האבא החורג שלי." עומר נאנח. "אז עכשיו יש לנו עסק עם משחק מחשב? כאילו שאין לנו מספיק בעיות," אמר. אודין צחק והתפוגג, ורק הזאב זאב נשאר לארח לנו לחברה. זאב התחיל ללכת לכיוון עמוק יותר במבוך, וכולנו הלכנו אחריו.

סליחה, אין לי כוח יותר לכתוב. אגב, קצת עליי: יש לי פעמים שאני לא אני אלא קורט קוביין, וזאת אחת מהן, אז תפנו אליי בלשון זכר.

תודה

קורט