הקוסמים במחנה? זה חדש

להבים לפני אהבים!

נ.מ. ג'ק (כן ג'ק! אם מה שאני כותבת לא מתאים ללהב תעירו לי, מעולם לא הייתי להב לפני כן)

"היא מסתכלת עליי כמו פאסיז כשאני חלש\הייתי לכוד בתוך הקופסא בצורת לב שלך במשך שבועות"

שורה מתוך השיר קופסא בצורת לב (Heart Shaped Box) של נירוונה, שמגנס מתלונן שאני שר ואנה מצטרפת אליי. אני ממש אוהב את נירוונה, אבל לא עד כדי כך שאני אחרפן את האח-שאין-לי בשאלות אם הזמר שלהם קורט קוביין אהב זיתים (אהמ אהמ אנה). 
משאלה סובבה את הבקבוק. אלכס ואנבת'. אוי וי, צ'ייס המסכנה תיהרג. או שפיירו המסכן יהרג. מישהו יהרג, אני מקווה שלא אני אהרוג אותו\ה."אמת או חובה?"שאלה אנבת'. אלכס היסס ואמר, "אממ אמת?!" בקול קצת חושד. פניה של אנבת' צנחו. היא לא ציפתה לזה וכנראה שהייתה לה חובה מעניינת בראש. ואז עלה לי רעיון. זהרתי באור סגול ורכנתי אל אנבת'. לחשתי לה משהו באוזן. היא צחקה. "למה אבל?" "כי הוא מאמין שהוא יכול," עניתי בזמזום קלוש. אנבת' ניסתה להפסיק לצחוק. "תגידי את שמעת אותי בכלל?" שאלתי. "כן. אתה רוצה שאני אשאל אם אלכס יכול לדחוף לעצמו טאקו שלם לאוזן." "מה?" צפצף אלכס. "לא לא לא!" אמרתי בחוסר סבלנות. "תגידי צ'ייס את שפויה?" לחשתי לה שוב, הפעם בקול ברור יותר. "אההה," אמרה אנבת'. "זה יותר הגיוני..." נאנחתי. "סוף סוף! עכשיו תשאלי!" "אתה באמת יכול להתנגד לשליטה של טאקו?" שאלה אנבת'. "איזה טאקו בראש שלך? לוקי! לוקי! להתנגד לשליטה של לוקי!" אמרתי וזהרתי באור אדום מיואש. אלכס כבר התפקע מצחוק. "אני לא טעמתי מעולם טאקו, אבל אני יכול להתנגד לשליטה של אמא, כן," התנשף. הארי עיקם את פיו. ניכר בו שהוא לא אוהב את זה שלוקי הוא אמא של אלכס ולא אבא שלו, ואלכס הוא פלואידי מגדרית וטרנסג'נדר. רק על זה אנה הייתה מוכנה לרצוח אותו בעינויים. אלכס נשען על מגנס כדי להשיב את נשימתו וגילה שהוא לא מסוגל להפסיק לצחוק. הוא נשכב מתייפח על ברכיו של מגנס, רועד ומתנשף. גם מגנס צחק כמו משוגע. "טאקו, אנבת'? טאקו?" אנבת' צחקה מתגובתו של בן דודה, ונכנסנו למעגל צחוק במקום מעגל אמת או חובה. (כן הגזמתי אני יודע, יש לי כישרון להגזמות.) אלכס הצליח לבסוף להחזיר לעצמו את האוויר, ולסובב את הבקבוק. פרסי וריק (עכשיו הם סוף סוף ידעו בוודאות!) " אמת או חובה?" שאל ריק. "אמת," השיב פרסי בביטחון. "אמת שהשם האמיתי שלך הוא פרסאוס ג'קסון?" "כן, איך אתה יודע?" שאל פרסי בפליאה. "תחושת בטן," ענה ריק. "כאב בטן," מלמלה אנה. "מה?" שאל ריק. "לא סתם, לקורט קוביין תמיד יש כאבי בטן," אמרה אנה כבדרך אגב. ליאו נאנק בתסכול. "כולנו יודעים את זה, ילדת מוות! תפסיקי לחפור לנו על זה בבקשה." "טוב נו," אמרה אנה בזעף. 

שני

פרקים

ביום

אין

לי

השראה

בקושי

היה

מאלכס

סליחה

לא

הצלחתי

לשלב

את 

זה

במשחק

מיאו

ביי