The Aces Vow.

.פרק 19

"She caught between hell, and heaven. a cold heart, and a fire in her soul, smile of an angel, mind of the devil."- Ventum.

דילן:

נאמן להתנהגות שהייתה גורמת לכל החיילים של לוקאס להיראות כמו אנשי מאפיה מתחילים, אית'ן החליט שאת סוף השבוע שאחרי יום ההולדת שלו הוא יהפוך לגיהנום.לוקאס לא כיבד אותנו בנוכחותו בבית, היו לו דברים אחרים לעשות, וחוץ מלשלוח לו שאלה בהודעה אם הוא ירצה משהו לארוחת ערב או צהריים, לא דיברנו בכלל.לא משנה מה הוא עשה, הרגשתי שאני לא יכולה לדבר איתו, ובטח שלא באסמסים.אז החלטתי להזמין את ג'ני אלינו הביתה, כדי שלא אצטרך להתמודד לבד עם המחשבות, או עם אית'ן לצורך העניין."בחיי, את לא חיה רע בכלל."זה היה המשפט הראשון שהיא אמרה כשהיא נכנסה לפנטאהוז המפואר שאני עדיין מקטלגת כשייך לבעלי בלבד.חשבתי בהתחלה שיעבור זמן רב לפני שאקרא למקום הזה בגאווה בית.אבל משהו בי התחיל להאמין שהיום הזה לא רחוק."אין לי מושג על מה את מדברת." פטרתי אותה, כי לא רציתי להגיד לה שהאושר בחיי הנישואים שלי ובחיים בכלל ,תלוי פחות או יותר במצבי הרוח שלי ושל בעלי.לא הסתדרנו.וזה היה בלשון המעטה.ורציתי שנסתדר, כי לא יכולתי להתמודד יותר עם המריבות ועם חוסר ההבנה בנינו."על מה את חושבת?" ג'ני שואלת כשאני מערבבת את הקרם.היא התחננה אליי שאכין את עוגת הקצפת האהובה עליה."על שום דבר." אני עונה."על לווווווקאס." היא מאריכה את שמו, מחייכת.ג'ני יודעת מה קרה ביום ההולדת של אית'ן.אני מספרת לה הכל.טוב, כמעט הכל."אני לא חושבת עליו." אני מרימה גבה, מנסה לשדר נונשלנטיות מוחלטת.בולשיט.אני חושבת עליו.אני חושבת עליו כל הזמן.במיוחד מאז יום ההולדת של אית'ן, לא היה רגע בו הראש שלי לא היה מלא במחשבות על בעלי.הוא בעיקר כיכב בחלק בו אני מקללת אותו, שלעזאזל איתו ולעזאזל עם תחושת המשיכה לכל דבר שקשור אליו.אבל הוא גם כיכב בחלק בו אני חושבת עד כמה טוב הוא היה לאית'ן.ולא ציפיתי."את לא יכולה לעבוד עליי, אני קוראת על הפנים שלך שהוא זה כל מה שממלא לך את המחשבות.""אם לא תשתקי ג'ני, בחיי שאני אזרוק את הקצפת לכיור, ואת תצטרכי להכין את העוגה הזאת לבד." אני מאיימת."אוקיי אוקיי, אני בשקט." היא מדמה כאילו היא נועלת את הפה עם מפתח וזורקת אותו מאחורי הגב."אז?" היא שואלת אחרי כמה שניות של שקט."הרגע נעלת את הפה שלך עם מפתח, איך את מדברת?" אני ממשיכה להתרכז בקצפת."תספרי לי משהו. משהו קטן. פיצפון. אמנם זה לא היה בעל החלומות שלך, אבל אני רואה עלייך. מה את לא מגלה לי?" היא משעינה את הראש על הידיים.רציתי שהדברים יתנהלו מעכשיו על מי מנוחות, לפחות כדי שאני אוכל להתמודד איתם מספיק."הוא מקסים ומתחשב. לא חשבתי שהוא כזה." ג'ני מחייכת."את כבר מאוהבת." היא קובעת."תפסיקי כבר." אני לוחשת בתקיפות."אבל זאת האמת. רואים עלייך! לא חשבתי שזה מה שיקרה אבל מסתבר שיש הפתעות בחיים!" אני לא עונה."אוף. איזה כיף לך. יש לך בעל מושלם. מתי אני אתחתן כבר?" היא שואלת את האוויר, מצפה שהוא יענה לה."טוב, זה משהו שאנחנו בהחלט צריכים לשאול את מרקוס." אני מגחכת, מנצלת את החלפת הנושא שלה. "את חושבת? את חושבת שהוא מסתכל עליי ככה? אין סיכוי." היא מזדקפת, צמאה לכל פיסת מידע שמישהו מהצד יכול לתת לה."יש סיכוי, לדעתי." אני מושכת בכתפיים.מרקוס וג'ני הם מסוג האנשים שמתבייש כשזה מגיע לרגשות, אבל כשהם עם אנשים אחרים, הם מתנהגים נורמאלי לגמרי.ג'ני קצת מטורפת, ומרקוס הוא יותר הטיפוס השקט.אבל משום מה היא לא מסוגלת ליזום שום דבר איתו."טוב טוב, אני לא מוכנה להסמיק עכשיו. בואי נחזור אלייך ואל בעלך, למה שלא תכיני לו משהו נחמד לאכול, ותביאי לו לעבודה? זה קצת עצוב שהוא עובד בראשון." אני מעקמת את האף."הוא עובד הרבה, אני בטוחה שהוא רגיל לזה.""נכוווון... אבל עדיין. אני בטוחה שהוא ישמח לראות ממך ארוחת צהריים." אני בטוחה שלא."עוד מעט ערב כבר, אני לא אספיק." אני מתרצת."אז תכיני לו ארוחת ערב, מה זה משנה? תראי כוונה. הוא ישמח לראות אותך גם אם רק תבואי לבקר בלי כלום." ג'ני מתעקשת.לא הייתה לי שום סיבה לבקר אותו, אז לבוא בלי אוכל היה הופך את הסיטואציה ליותר מוזרה."תגידי לו שזה כתודה על היום הולדת." היא מפנה מבט אל אית'ן."אכפת לך להישאר איתי פה, בזמן שדילן תלך להביא ללוקאס אוכל?" היא צועקת לכיוונו.ואית'ן, שעסוק במשחקי הפלייסטיישן שלו, פשוט מהנהן."הינה רואה? סודר. קדימה, תכיני לו את המאכלים המפוצצים והטעימים שלך ותלכי להביא לו. אני אשאר כאן לשמור על אית'ן." היא שולחת לכיווני חיוך ערמומי, וגורמת לי לגלגל עיניים."אני לא יכולה לעשות את זה. הוא בטח עסוק.""בטח שאת יכולה, קדימה." ג'ני לוקחת ממני את קערת הקצפת."נמשיך את זה כשתחזרי."

פחות שעתיים אחר כך ואני עומדת בפתח המועדון של לוקאס, אחרי שהוצאתי את הכתובת מביין באיומים בטלפון.לא רציתי שלוקאס ידע שאני באה, ונשבעתי לביין שאם הוא יגלה לו, אני אדאג לעשות לו טרור.והיה נדמה שביין מפחד ממני מספיק, כי הוא גם נתן לי את הכתובת וגם נשבע שלא יספר.אני צועדת פנימה בצעדים כמעט כושלים.רציתי ולא רציתי להיות כאן.רציתי ולא רציתי לראות את לוקאס.במיוחד כי לא ידעתי איך הוא עלול להגיב.הוא מעולם לא דיבר איתי על העסקים שלו, ולא ידעתי אם הוא יחבב כל כך את הרעיון שאני נמצאת במקום שלא נחשב הכי בטוח בעיר.כשאני נכנסת, החלל כולו כמעט ריק.עדיין מוקדם מידי לכל אנשי העולם התחתון לבוא ולהמר.לא היה לי מושג שזה המשרד של לוקאס. חשבתי שהוא מתחזק הרבה מקומות, אבל לא ידעתי כמה. כמוהו, וכמו האישיות שלו וכמו כל החלל שהוא תופס בכל חדר שהוא נכנס אליו, הכל היה.. הרבה.הקירות כולם בצבע בורדו ועיטורי זהב.עשרות שולחנות הימורים ניצבים למול במה עצומה, מכונות הימורים שנפרשות על פני מטרים ארוכים, ובכל מקום ניצבים דילרים ומלצרים מתוקתקים שמסתובבים ומסדרים את המקום כדי לארח מאות אנשים גם הערב."סליחה גבירתי, אבל אנחנו עדיין סגורים, אני נאלץ לבקש ממך לצאת."אני שומעת קול בס רועם, ומסתובבת כשלמולי ניצב איש גבוהה לבוש בשחור."א-אני פה כדי ל-" אני נקטעת."איך אתה מדבר לאישתו של הבוס?" אני שומעת את הקול של ביין.האיש מיד הופך חיוור."את דילן ג'קסון?" הוא שואל כשביין נעמד לצידנו, וטופח על גבו."כ-כן." אני עונה בהיסוס.לא אהבתי שאני ידועה בקרב העובדים של לוקאס בעלת שם משפחה אחד.הייתי גאה בשלי."אבל הכל בסדר, ברור שלא ידעת." אני מגייסת חיוך מנומס, ומהנהנת."מה שלומך ילדונת?" ביין מחייך את החיוך המשועשע שלו, ואני שולחת אליו מבט מיואש."אני בסדר ביין, מה שלומך?" עיניו מקפצות לידיים שלי."שלומי מעולה עכשיו כשראיתי שהבאת הפתעות. מה זה?""הבאתי אוכל. אתם מוזמנים להתכבד." אני עונה."אה. לא, אנחנו לא ניגע בזה עד שבעלך לא יאשר." אני מרימה גבה."אז תוכל להגיד לי איפה הוא, כדי שכולנו נקבל ממנו אישור לאכול?"אני שואלת בטון קצת מעוצבן.אני לא אתפלא אם הם מבקשים ממנו גם אישור לנשום."הוא אמור להיות במשרד שלו, זה שתי קומות למטה. אלא אם כן הוא יצא. אין לי מושג." הוא אומר ומפנה מבט אל השומר."מיק, אתה יכול ללוות אותה?"השומר, ששמו מיק מסתבר, מהנהן, ומסמן לי בג'נטלמניות לבוא איתו.אני שולחת לביין חיוך עייף, ומתקדמת אחרי מיק.אנחנו יורדים במדרגות, והולכים במסדרון צר עד שאנחנו מגיעים לדלת שחורה וגדולה."זה המשרד של הבוס. הוא אמור להיות בפנים, אם תצטרכי משהו, אנחנו כולנו כאן למעלה." הוא מהנהן, ואני מהנהנת חזרה."תודה רבה לך." אני עונה, והוא נעלם במסדרון.אני לוקחת נשימה עמוקה, נוקשת בעדינות פעמיים, ונכנסת פנימה.ואז אני קופאת.מולי מתקיימת סצנה שאישה נשואה לא ממש רוצה לראות.נישואים מזוייפים או לא.הבחורה המשוגעת שזכרתי מהחתונה, עומדת מול לוקאס, שיושב על כיסא העבודה שלו, עם חזה כמעט חשוף, מינוס עוד כמה בגדים.חשבתי שהוא העיף אותה.אז חשבתי.לוקאס נועץ את עיניו בשלי, ואני קולטת את הנקודה המדויקת בה ההבנה מכה בו.הוא מתרומם במהירות ומעיף את הבחורה בחבטה על הרצפה."דילן." הוא אומר את השם שלי בטון הקפוא שלו.משהו בתוכי נסדק.הקול שלו לא דואג, לא אכפתי, אבל להפתעתי הוא גם לא אדיש."רק באתי להביא לך אוכל." אני מתקדמת אל השולחן, ומניחה את האוכל בקור רוח על שולחן העבודה שלו.אני מרימה אליו את עיניי."זה כתודה על אתמול. חשבתי שאולי תהייה רעב." אני מוסיפה, ומתכוונת להסתובב, אבל הוא תופס במפרק ידי.אני מנסה לנער אותה בגועל, אבל זה לא הולך לי."מה קורה כאן?" הבחורה נעמדת בכעס ומשלבת ידיים."עופי מכאן אווה." לוקאס פוקד.אה. נכון. קראו לה אווה."בחייך לוקאס, מה אתה מתרגש? אני יודעת שאתם נשואים רק בשביל התקשורת וכדי להרגיע את המשפחה שלך. היא ילדונת, אפילו לא שכבתם, ואתה צריך בחורה רצינית, אז מה הסיפור הגדול? למה אתם לא מתגרשים?" אווה מושכת בכתפייה ומגלגלת עיניים."תסתמי את הפה שלך, ועופי מכאן." לוקאס יורה לכיוונה בטון מקפיא דם."למה? אני צריכה להזכיר לך שאתה שלי, ושהיא לעולם לא תהייה שלך? היא בחיים לא תהיה מה שאני יכולה להיות בשבילך, אתה צריך מישהי חכמה, חזקה ויפה. אני חושבת שעברנו על התסריט הזה כבר.""אווה, עופי מכאן!" לוקאס נוהם לכיוונה בכזה זעם, עד שאני עוצמת את העיניים.מעולם בחיי לא ראיתי אותו כל כך עצבני לפני.אווה בולעת רוק, וממצמצת דמעות."אני יודעת שאתה סתם מדבר, אתה עוד תחזור אליי על ארבע! " היא צווחת, ואז אוספת כמה דברים מהמשרד. "אתה תתחרט על זה." היא מוסיפה, ויוצאת במהירות מהחדר.אני מחייכת לעצמי במרירות.מה חשבתי?שבאורח פלא הוא התנהג מושלם ליום אחד, אז זה ימשיך?אני בוחנת אותו.את הפנים הזועמות שלו.את הוריד שבולט בצווארו.את העוצמה שמטפטפת ממנו.נראה כאילו כולם במקום הזה הולכים על ביצים, ומפחדים לעשות ולו דבר אחד שירגיז אותו מספיק כדי להכניס להם כדור בראש.הוא מפנה אליי את ראשו.המזגן שקט.קומות בודדות מעלינו נשמעים צופרים מכל מקום בניו יורק, קולות של דיבורים, ולמרות כל זה הדבר היחיד שמעניין אותי הן העיניים האפורות והבוערות שלו.כבר הבנתי.הבנתי מהרגע הראשון שהוא הראה קורטוב של רגישות.מפלצת או לא, איפושהו על ציר הזמן פיתחתי רגשות אל הבן אדם הזה.עמוק עמוק בתוך הלב שלי כנראה שקיוויתי שאנחנו נראים כמו זוג אמיתי.קוויתי שנהיה כאלה ביום מן הימים.וזה מפתיע, כי נפגעתי כל כך הרבה בחיים מהאהבה שלי לאנשים, עד שלא חשבתי שמשהו יצליח לחדור את החומה שבניתי מסביבי שוב.אבל הינה.זה לא היה הדדי.אני נקשרתי אליו, והוא הצליח לפגוע בי.הנישואים האלו הם מזוייפים.הרגשות שלי לא.וזה לא משהו שהייתי מוכנה אליו מראש.רק הלוואי שהייתי יודעת אז את מה שידעתי עכשיו, כך לעולם לא הייתי מתקרבת אליו.ולמה בכלל חשבתי שזה אי פעם יקרה?איזו פנטזיה מעוותת עברה לי בראש?"לא התכוונתי להפריע לכם." אני שוברת את השתיקה לבסוף, כי אם לא אדבר, לוקאס לא ישחרר אותי.ואני לא יכולה להתקיים במחיצתו עוד רגע אחד בלי להישבר מהמחשבות של עצמי.עליו.עלינו.על הכל."לא הפרעת לשום דבר." הוא חושק שיניים."אתה יכול לעשות מה שבא לך, אתה יודע. אנחנו לא באמת נשואים." אני חוזרת על המילים של אווה."דווקא נראה שלא בא לך שאעשה מה שאני רוצה." הוא משיב, ורוכן קצת קדימה.אני עדיין מתבוננת בעיניו. הלב שלי מתכווץ, ונאבק להתרחב."לא אכפת לי." אני משקרת."אכפת לך. וזה מוזר, כי את הרי לא אוהבת אותי. את אפילו לא רוצה להיות אישתי, את תתגרשי ברגע שאתן לך. אז למה זה מפריע לך?" הוא שואל, ואני עוצמת עיניים ומנידה בראשי."תשחרר אותי, אני רוצה ללכת הביתה." אני מדקלמת בטון רובוטי."דיל-""לוקאס, תשחרר!" אני קוטעת אותו.מאבדת את קור הרוח שלי.אני מנסה לשחרר את ידי, ונראה שלוקאס לרגע מאבד בי אחיזה, כי אני גם מצליחה.אני בורחת החוצה, ולא מסתכלת אחורה.כשאני יוצאת אל האוויר המתועש של ניו יורק, יש ריח של גשם.אני נעצרת כדי להביט אל השמיים, והם אפורים.הטיפות עוטפות אותי במהירות, ואני מתחילה להיות ספוגה.לפני שאני מספיקה לקחת צעד נוסף, לוקאס נעמד מולי.הוא מתנפל עליי, ותופס את פניי בידיו.אני טובעת בתוך חום שמציף את הגוף שלי כשהוא עושה את זה.הרחוב כמעט וריק, השמיים אפורים, והכל כמעט חשוך מהשעה הכמעט מאוחרת ומכמות העננים.והגשם שוטף אותנו.אותי, את לוקאס, ואת כל הכעס שלי כלפיו."מה עם החליפה היוקרתית שלך, אתה נרטב. אולי תשחרר אותי ונגמור עם הסאגה המעיקה הזאת? הרי שנינו יודעים ש-"״תודי שאת לא יכולה להפסיק לחשוב עליי.״ הוא קוטע אותי.בוחן אותי."לוקאס, לך מכאן." אני לוחשת בזעם."רחוב זה מקום ציבורי."הוא מחזיר."לא אכפת לי אם זה ציבורי או לא, לך מכאן, תעזוב אותי.""שאלה לי אלייך גברת דילן אם כן התעסקתי עם אווה במשרד, למה זה מפריע לך כל כך?" אני נאבקת בעצמי לא להרים ידיים ולמשוך את השיערות מראשי.הוא עושה את זה בכוונה."זה לא מפריע לי." אני עונה."באמת?" הוא שואל, מקרב את ראשו אל שלי.הידיים שלי רועדות, לא מהכעס, אלא מהקרבה שלו אליי."באמת. עכשיו תשחרר אותי, תן לי כבר ללכת הביתה, אלוהים אדירים אני בכלל מתחרטת שבאתי לכאן." אני לועסת את השפתיים בהיסח דעת, כי אני מנסה לעשות הכל כדי להתחמק ממנו."קראתי לאווה כדי לקחת את כל השיט שהיא השאירה במשרד שלי. היא לא קיבלה את זה, וניסתה לפתות אותי. זה לא הלך לה." הוא מסביר בקרירות."לא אכפת לי, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה."יכול להיות שהוא דובר אמת?יכול להיות שהוא באמת ביקש ממנה לבוא ולפנות הכל?ואם כן, למה?"אני לא מתכוון לקנות את הבולשיט הזה." הוא לוחש, ותופס בצווארי כשהוא מושך את ראשי לאחור ומשפיל את פניו אל שלי.אני נושמת את הנשימה שלו, והוא את שלי.אנחנו עומדים ברחוב הריק מבלי לזוז.אני נאנחת בשקט, משתדלת לא להראות עד כמה המגע שלו משגע אותי.המבט של לוקאס הולך ונעשה בהול, מצווה.כמו תמיד ואז הוא מתרכך, ואז שוב הופך מבולבל.הוא נראה כאילו הוא נאבק בעצמו.ואני מחכה.מחכה שהוא יעשה משהו.כל דבר.רק שיגאל אותי מהייסורים שלי ושלו.בעיקר שלי.הכל אפרורי וגשום כל כך עד שאני כמעט ולא רואה דבר חוץ ממנו.העיניים שלי דבוקות לעיקול השפתיים המלאות שלו, ולמרות שהמוח שלי אומר לי שנשיקה זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנישואים שלנו, חלק אחד בי מורד, וחלק אחר מת להרגיש את השפתיים האלה על שלי."למה את רועדת?" הוא לוחש בטון הקפוא שלו, כמו האוויר, בוחן את פניי."אני לא רועדת." אני מגמגמת את המשפט החוצה."אל תשקרי." עיניו מטיילות על פניי, ואני כבר לא עומדת בלחץ."אני לא משק-" אני נקטעת.אני נקטעת כי הוא קוטע אותי.כי הוא עושה משהו שלא ציפית שהוא יעשה אי פעם.כי הוא עושה משהו שלא חשבתי שאחווה לעולם.כי הוא עושה משהו שגואל את הלב שלי מכל הכאב שעברתי עד עכשיו במשך כל דקה ודקה בחיי.כי ברגע ששפתיו נוגעות בשפתיי זה כאילו כל מחשבה רעה שאי פעם חשבתי נעלמת.החום שלו עוטף אותי ומציף אותי, ומרגיש שכל טיפת גשם שמטפטפת מעלינו נשרפת מעצמת החום המותך בנינו.הלב שלי משתולל, וכל תחושת הבדידות והתיעוב שהייתה בי במשך השנים האחרונות נמסה לגמרי.כל מה שנשאר זה הרגע הזה בו לוקאס ג'קסון ואני חולקים נשיקה שמטלטלת לי את הקיום, ואת כל העולם.גלי חום פועמים נפרשים בתוכי, והגוף שלי מאבד את שיווי המשקל כשאני ממשיכה להרגיש את שפתיו נעות על שלי.יש לו טעם של סיגריות ומנטה, והוא מנשק אותי לא בעדינות, אלא ברעב.ואני, שמעולם לא טעמתי טעם של נשיקה, ושרויה ברגע, פוערת את פי ומזמינה את לוקאס לקחת ממני את כל מה שהוא עדיין לא לקח.והוא לוקח.הוא מערבב את טעמו בשלי בעינוי מתוק, כאילו רוצה לנשק ולא מנשק.נלחם בעצמו.וזה הורג אותי.כי מה יקרה כשהוא ינשק אותי באמת?מה יקרה כשנינו נגיע לקרקעית של הבור הזה שאנחנו נופלים ביחד לתוכו?אני לא מצליחה לעצור את עצמי מלהיאנח, ואז אני מתעשתת, ומנתקת את שפתיי משלו.אני פוקחת את העיניים ומתבוננת בו בהלם.ולראשונה בחיי מאז אני מכירה אותו, העיניים שלו לא מתות.אבל הן קרועות.קרועות מבלבול.אני מכווצת גבות, ולוקחת צעד אחד אחורנית."למה?" אני מתבוננת בו, ושואלת בטון המום."למה נישקת אותי, ועכשיו אתה מסתכל עליי ככה?" אני שואלת, והוא מתבונן בי רגע לפני שהוא מסובב את גבו אלי, מתהלך על המדרכה השטופה כמו אבוד."תענה לי! חשבתי שהנישואים האלה יהיו רק על הנייר! אתה אמרת את זה! ואז אתה מנשק אותי, ורגע אחר כך שולח אלי מבט של חרטה?!"אני מתבוננת בו, ומרגישה את הדמעות צורבות לי את העיניים.רציתי שהוא ינשק אותי.כבר ממזמן רציתי.אבל ידעתי שזה לא יכול להיות אמיתי.עם לוקאס זה אף פעם לא יהיה אמיתי.ואני נתתי לו.אני נפלתי לרגע, ונתתי לו לעשות את זה.לקחת ממני את הנשיקה הראשונה שלי, ולעשות ממנה כלום ושום דבר.להפוך אותה לרגע של חרטה."למה? למה אתה לא מפסיק להתעלל בי? אתה לא אוהב אותי, לא אכפת לך ממני, אז תגיד לי למה?!" אני תופסת בכתפו, ומנסה לדחוף אותו, אבל זה לא מפריע לו.הוא ממשיך להסתכל על הרצפה, כולו נראה בוער ממחשבות."אתה עושה את זה בכוונה! אתה רוצה שאני אפול שדודה לגלייך כדי שתוכל לשחק בי! יש לך איזו אובססיה מטורפת לסמן אותי ולהראות לכולם שאני שייכת רק לך?! הרי במילא אף אחד לא יתקרב אליי בגללך! אז מה זה משנה?! למה?! למה אני?! יש כל כך הרבה נשים אחרות שהיו מוכנות להיות במקומי, אז למה?! אפילו זה שאני אסירה שלך לא מספיק לך?!"הגשם שוטף את הדמעות שלי, אבל אפשר לשמוע בבירור בקול שלי שאני בוכה."מהיום הארור בו נכנסת לחיים שלי הכל יותר בלאגן ממה שהיה, וחשבתי שזה לא אפשרי! באמת חשבתי!" אני תופסת בשולי החולצה שלו, מסתכלת אל תוך העיניים שלו.כבר לא יכולתי להגיד לו שאני שונאת אותו, כי זה לא היה נכון.כבר לא יכולתי להסתכל לו בעיניים ולשקר לו.לוקאס מרים את עיניו אליי.החרטה שבהן נעלמה.הוא כבר לא מסתכל עלי באותה צורה שהסתכל עלי לפני רגע."אין לך תשובה בשבילי." אני מחליטה בשביל שנינו."כרגיל. מה ציפיתי?" אני מושכת בכתפי בגיחוך, מנגבת את הפנים מהדמעות והגשם."שום דבר אף פעם לא יהיה מספיק לי ממך דילן." אני קופאת."את שלי, אמרתי לך, מהיום, לתמיד, לנצח. את שלי." המילים שלו מחוררות לי את הלב.ואני לא זזה שניות ארוכות, עד שאני מיישמת אותן.אני לוקחת נשימה עמוקה, עוצמת עיניים, ונותנת לעצמי רגע אחד לפני שאני מסתובבת ועוזבת את המקום.לוקאס ג'קסון היה בעיני כולם בעלי.הוא היה אמור להגן עליי, לשמור עליי, ולראות בי הדבר הכי יקר לו.אבל זה לא היה ככה.זה לא ככה.כי ללוקאס ג'קסון יש נשמה מזכוכית.כזאת שאי אפשר לראות,אבל כשהיא נשברת, היא יכולה לגרום לך לדמם.וזה מי שהוא, והוא לא התכוון לנוח עד שהוא לא ידע בוודאות שהוא ישבור אותי לחתיכות.והוא הצליח.הפעם הוא הצליח.ואני נחתכתי ונפצעתי ודיממתי.והכל בגללו.והייתי רוצה שאלוהים היה נותן לי סימן מוקדם יותר, כדי שהייתי מוותרת עוד לפני שהרגשתי אליו את מה שאני מרגישה.כי עכשיו, כשאני טובעת בכל הקיום שלו, אני פשוט לא יכולה לוותר יותר. 

***שלום לכולכןן!אני בטוחה שלא ציפיתן לפרק הזה XD(בגלל זה אמרתי שאני מתחשבת ולא רציתי לגרום לכן לחכות שבוע בין פרק לפרק, אז לא לשנוא אותי!) :Oאז אני מקווה שאהבתן את הפרק,אני מקווה שלא תהרגו אותי.אני יכולה לתאר לעצמי מה אתן חושבות (או שאולי תפתיעו אותי חח),אבל אני עומדת בקו העלילה, ואני מקווה שככה אמשיך בלי לשנות יותר מידי <:אני ממש אהבת את לוקאס, הוא מתחבט בעצמו, וזה קשה, אבל אתן בקרוב תראו שהדברים משתנים (:כרגע בגלל שאני עובדת על הפרקים לא יוצא לי להגיב לכן חזרה, אבל אני קוראת את כל מה שאתן רושמות! מבטיחה שאני אגיב לכל ברגע שאעלה את הפרק האחרון של המרתון!אז אני מחכה לשמוע מה חשבתן על הפרק,ותודה רבה על כל הדירוגים והתגובות 3>אוהבת המון, ואתן מוזמנות לשלוח גם הודעות בפרטי (שאני גם רואה ומבטיחה שאענה עליהן!)3> 3> 3>