The Aces Vow.

. פרק 21

"You are like that sip of wine the intoxication of which i would love to have of."
 - Bhavya Mehta.

דילן:

"כל מה שרציתי היה שנהנה ביחד." ג'ני מצקצקת כשהיא מטיחה מרפק בשולחן, ונשענת על כף ידה עם הראש באנחה כבדה.מסתבר שהיא אזרה אומץ, והזמינה את מרקוס לצאת איתה לפאב.זה נגמר בזה שאחד הבחורים שהיה שם ניסה להתחיל איתה, ואז חטף בוקס קנאה אגרסיבי מכיוונו של מרקוס.מיותר לציין שזה לא היה מה שהיא ציפתה לו, כי הם בילו את הלילה בתחנת המשטרה במקום לבלות אותו במועדון, או בים, או בכל מקום עם יותר פוטנציאל לדייט רומנטי."אני חושבת שזה חמוד," אני מציינת, וג'ני מרימה אליי עיניים, סורקת אותי כאילו אני משוגעת."בדרכו שלו. הוא פצפץ למישהו את האף כי הוא קינא. זה סימן טוב לא? אני לא עד כדי כך קלולס בבחורים." אני מוסיפה."זה מקסים, זה מדהים, זה לא מוסרי! הוא לא יכול להסתובב ולדפוק לאנשים מכות רק כי לא מוצא חן בעיניו שהם מתחילים איתי. אני דלוקה עליו, והוא יודע את זה, אחרת בחיים לא הייתי מזמינה אותו!" היא מרימה את הידיים שלה באוויר בכעס.כל יושבי המסעדה מרימים אלינו את העיניים."אני גם אמרתי לאותו בחור שאני תפוסה. תפוסה, את קולטת? מבחינתי, אם הוא רק יאשר, אנחנו ביחד." אני מגרדת ברקה, וממשיכה לשתות מהשייק שלי.אין לי מה להגיד על זה.מרקוס הוא הטיפוס הרגוע, וזה שהוא מתנהג ככה רק אומר מה שזה אומר."אני לא חוזרת על המילים שלי, לא מוסרי, נכון. אבל את יכולה לטאטא את זה מתחת לשטיח, את סתם עושה דרמה. כמו שאני מכירה אותך, בטוח נהנת מהעובדה שהוא נלחם עלייך כמו איש מערות." אני שופכת בפניה את האמת.מה שלא היה לי קשה כי הכרתי את ג'ני יותר טוב מאת עצמי."צודקת." היא מהנהנת, ואני חוזרת לנשום סדיר כשהפרצופים סביבנו מאבדים עניין בשולחן שלנו.ג'ני שותקת לרגע, ואז משתפכת על השולחן כשעל הפנים שלה דבוק מבט חושד."משהו בך שונה. אני לא מפספסת את זה." אני נדרכת."על מה את מדברת?" אני מרימה גבה."על המציאות." אני מתחמקת ממבטה, ושותה את כל מה שנשאר מהמילקשייק שלי."שום דבר בי לא שונה.""דילן, אני לא מטומטמת, מאז שחזרת מלוקאס באותו יום את אחרת לגמרי." היא משלבת ידיים על החזה, ומנסה להסתכל לי לתוך העיניים כאילו שם תמצא את התשובה."איך אחרת?""לא יודעת. משהו בך.. אחר." היא מושכת בכתפיים, מספקת לי תשובה של פוליטיקאית."אין לי מושג על מה את מדברת."היה לי מושג על מה היא מדברת.והכל, איך לא, היה קשור לבעלי.כמו תמיד.כי מאז אתמול, כשהוא ברח לעבודה אחרי שהיה עם חום גבוהה, תאי המוח שלי איבדו כל מה שקשור לשפיות.ניסיתי להעביר את היום בצורה רגועה.לקחת את אית'ן לגן, ללכת לעבודה, ובכללי לחיות רגיל, כמו תמיד.אבל זה לא קרה.המילים, הטון, העיניים, והמגע של לוקאס הציפו כל חלק פנוי במחשבה שלי, וזה היה ברור שאני על סף הכחדה עצמית.משהו בי התחיל לרצות שהוא יראה בי הרבה מעבר לצעצוע או רכוש שהוא קנה בכסף, מה שעצבן אותי ברמה בלתי נתפסת.כי הנשיקה שלו הרסה אותי, והוא ידע את זה.הוא ידע שהשפתיים שלו יהפכו להיות הגיהנום הפרטי שלי, ועדיין הוא לא עצר.ואז, אחרי שהוא לא חזר הביתה בערב, כשנכנסתי למיטה והרצתי בראש את כל מה שהיה קשור אל כל הקיום שלו בחיים שלי, מההתחלה ועד הסוף, הבנתי את האמת.והיא הייתה פשוטה.וגם קשה.וגם אמיתית.האמת היא שהייתי מאוהבת בבעלי. ולא היה שום דבר שיכל להציל אותי מכך.נשמע נכון, אבל זה לא היה אמור להיות נכון.לפחות לא למערכת היחסים שאני ולוקאס טיפחנו.או יותר נכון, המערכת יחסים שאף אחד מאיתנו לא טיפח.לא הייתי אמורה להתאהב בו, בטח שלא אחרי כל כך קצת זמן, ובטח שלא בכלל.אבל מצאתי את עצמי חושבת עליו כל רגע, ומחכה לראות אותו כל שנייה.מצאתי את עצמי דואגת.לא היה לי מושג לאן הוא הולך, ורמת הידע המצומצמת שלי לנוכח העובדה שהוא מתעסק בהעברת סמים ועוד דברים שאני לא רוצה לדעת עליהם, לא תרמה לחרדות שלי.וזה היה מצחיק.כי לא מזמן קיללתי כל רגע בקרבתו, ועכשיו?עכשיו אני מסתובבת בתוך הקרוסלה של עצמי.לפעמים מבולבלת בגללו, אבל תמיד חושבת עליו, הרבה מאוהבת בו, ופה ושם שונאת אותו.אבל בסוף הכל מתנקז רק אליו."את בטוחה?" מצב הרוח שלה הופך מחושד למודאג, ולאט לאט פוסע לכיוון ההיסטרי."אני לגמרי בטוחה." אני מאשרת.אבל אני לא בטוחה בכלל.אחרי שג'ני ממשיכה להשתפך בפני על כל המעללים שלה עם מרקוס, אנחנו מתקפלות.השעה כמעט שבע בערב כשאני נכנסת הביתה.הבית ריק.אית'ן ישן אצל חבר, ורק אלוהים ולוקאס יודעים איפה הוא.אני מעסה את הרקות שלי כשאני מורידה את הסניקרס החצי קרועות שלי, ומתקדמת אל הספה.כשאני מתיישבת, אני מוציאה אנחה כל כך כבדה עד שאני מבהילה אפילו את עצמי."תרגעי פנג הלבן, את עוד תעירי את השכנים." אני קופצת מהספה, ואני לא בטוחה שהלב שלי יכול לעמוד בכל כך הרבה לחץ.אני מרימה את הראש, ולוקאס נמצא במטבח.מה זה נמצא?תופס את כל החלל כשהוא מכוסה רק במגבת, עם שיער רטוב, נראה אלוהי מתמיד, שעון על השיש כשהוא מחזיק צנצנת של חמאת בוטנים וסכין, ומתבונן בי כאילו אני כל מה שנשאר לעולם הזה להציע."אלוהים אדירים מה אתה עושה פה?""מתקיים. זה הבית שלי גם, אם שכחת." הוא שולח אליי מבט שעושה לי כל מיני דברים בבטן.אני בולעת רוק, והוא לוקח את הסכין ומגרד את מה שנשאר בצנצנת."לא שכחתי." אני מכווצת גבות, מנסה להיראות כועסת ולסלק מעליי את כל מה שהוא מנסה לגרום לי להרגיש.אבל הוא לא מוותר, ונועל את מבטו על שלי בזמן שהוא מעביר את לשונו על הסכין באיטיות."באמת?" הוא שואל."באמת!" אני מרימה את הקול, וקמה מהספה בבת אחת."זה פשוט שאתה אף פעם לא פה. ואולי תתכסה?" אני חוזרת על צעדיי ומתכוונת לקחת את הסניקרס ולהיעלם לחדר שלי רק כי שלא אצטרך להתמודד עם המציאות העגומה שיצרתי לעצמי."לאן את הולכת?""לישון.""עוד לא שמונה.""אני עייפה."אני מתכופפת כדי להרים את הנעליים, וכשאני מרימה את הראש, אין לי מושג איך, אבל לוקאס עומד מולי."מה?" אני שואלת בטון שטוח."קרה לך משהו?" הוא מכווץ גבות. אני רואה בעיניים האפורות שלו את ענני הסערה מתגבשים.כן.עם לוקאס אני יכולה להתרגל לכל האבסורדים בעולם.הוא יהרוג כל אחד שיעז להתקרב אליי או לפגוע בי, אבל הוא לעולם לא יאהב אותי.וזה עוד דבר להוסיף לרשימת הדברים שאצטרך להתמודד איתם כשזה נוגע אליו."אף אחד לא עשה לי שום דבר." שקר.אתה עשית."דילן." הוא תופס בזרוע שלי, ועוצר אותי מלהתקדם.אני לא יכולה להתנגד לו."אתה רוצה לאכול ארוחת ערב?" אני מסננת כדי להתחמק, משפילה את הראש.קשה לי להסתכל עליו.קשה לי, כי אני עוד לא מוכנה להרגיש את הלב שלי מתכווץ.הוא משחרר את הזרוע שלי, המבט המפחיד שלו עדיין על פניו."כן." הוא עונה בפשטות."אבל את אוכלת איתי.""מה? למה?" אני לא אשקר שאני לא מופתעת."ככה."אני בולעת רוק, ומפנה את הלחיים הסמוקות שלי, למרות שאני בטוחה שהוא יכול לראות אותן."טוב, מה אתה רוצה לאכול?""כל דבר יהיה טוב." אני מהנהנת, ומתקדמת למטבח.אני פותחת את הארונות, ומוציאה את כל מה שאני צריכה.כשאני מסתובבת, אני רואה את לוקאס יושב על הכיסא, ומתבונן בי."למה אתה לא הולך להתלבש?" אני שואלת."אני כאן כדי לעזור.""כן בטח." אני עונה, והוא מגחך.אני כמעט מחליקה, אבל עוצרת את עצמי מלהיות יותר מידי דרמטית, כי אולי אם אעשה את זה, לא אשמע ממנו גיחוך שוב לעולם."אני רוצה לשאול אותך משהו כבר הרבה זמן." אני בולעת רוק, ומנסה בכוח לא לתת לעיניים שלי להיגרר למטה.הוא לא הולך להתלבש בכוונה. אני לא מטומטמת."אני יודע." הוא יודע?"אה באמת? אז מה אני רוצה לשאול?""על אווה?" הוא מרים גבה במשהו שנראה כמו זרזיף שעשוע.לפחות בסטנדרטים שלו.בא לי להרוג אותו."לא. לא על זה. רציתי לשאול אם אני יכולה לעשות קניות לבית בעצמי, כי אני רוצה לה-""את מדברת יותר מידי. את יכולה לצאת לאן שאת רוצה, אבל ביין בא איתך בכל מה שקשור לזה.""אני שומרת בעצמי, מה הטמטום ששומר ראש ישמור על שומ-""אמרתי שביין בא איתך." כנראה שהוא פחות אוהב את זה שאני רוצה להתמודד עם דברים לבד."אבל למה הוא צריך לבוא איתי? זאת לא הבעיה שלי שכל העולם רודף אחרייך. אני אסתדר גם בלי שביין יבוא אי-"לפתע הוא קם, ושולף את המגבת מעליו, גורם לי להסתובב במהירות ולפלוט צרחה."לוקאס!" אני מרימה את הקול."שמת לב שיש שומרי ראש שעוקבים אחרייך לא? אני בטוח. אז הדיון הזה הסתיים. אני הולך להתלבש." הטון שלו לא נשמע כועס, אלא יותר משועשע.אבל סביר להניח שהוא לא באמת משועשע.לוקאס אף פעם לא משועשע.וידעתי שתמיד מישהו שמר עלי מרחוק, אבל לא אמרתי כלום.כשאני מסירה את הידיים מהעיניים, ומציצה קדימה, אני כמעט ונחנקת כי הוא בדיוק נעלם במסדרון כשהמגבת על הכתף שלו וכל הישבן שלו חשוף."אידיוט." אני מסננת בכעס ובלחיים בוערות.


כשהאוכל מוכן, לוקאס כבר מורעב מספיק כדי להגיד את זה שלוש פעמים.שזה הרבה לדבר בשבילו.אני מסדרת את השולחן, ומידי פעם מציצה אליו בסתר.העיניים שלו דבוקות למסך הטלוויזיה כשהוא מסתכל על איזה משחק כדורגל.הוא לבוש בחולצת טריקו שחורה וטרנינג. השיער שלו עדיין לח מהמקלחת, ועם כל הרצון הטוב, הוא עדיין לא נראה כמו גבר טיפוסי.כי הוא פשוט יפה.יפה מידי."האוכל מוכן." אני אומרת, ומתיישבת.שמתי ללוקאס ספגטי שמספיק לצבא שלם, וזה עצוב, כי עשיתי את זה בגלל שלא ידעתי באמת כמה הוא אוכל.לוקאס סוגר את הטלוויזיה, ועם כל צעד שלו לכיוון השולחן הלב שלי פועם יותר.אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאנחנו אוכלים ביחד ולבד מאז הדייט הלא מוצלח שלנו.ואני מקווה שהפעם זה ייגמר לפחות בשלום, ולא בעוד ריב מטורף.לוקאס מתיישב, ואני בולעת רוק, מרגישה היטב כל פעימה ופעימת לב שלי, כמעט עד שאני יכולה לספור אותם.הוא מתחיל לאכול, ואני מתה לדעת מה הוא חושב.אבל אני לא שואלת."מה הצד האסיאתי שלך?" הוא מרים גבה כשהוא בוחן את פניי.אני לא יכולה שלא להסמיק תחת מבטו, ומשפילה את הראש לצלחת כדי שלא יראה.זה מה שחסר לי.עוד סצנה להוסיף לשק הירידות שלו עליי.אני פשוט משתדלת להתעלם ממנו.הגיע הזמן שהוא יפסיק לשחק איתי משחקים וילמד לקח.כדי שלפחות שאנצח במלחמות הקטנות האלה."אימא ואבא שלי, שניהם מטאיוואן." אני עונה בטון מתנשא."באמת?" הוא מרים גבות בהפתעה."באמת.""היית אי פעם בטאיוואן?""לא." אני ממשיכה לאכול מהצלחת."האוכל טעים.""תודה." אני עונה בלקוניות."איך עבר היום שלך?" הוא שואל בדיוק כשאני מניחה מפית על הירכיים שלי.אני כמעט נחנקת, אבל אני מצליחה לשחק אותה שלא."בסדר." אני עונה, ולא מסתכלת לו על הפנים.אני מרגישה את החום שבוער מתוכו עד אליי."את לא יכולה להתעלם ממני לנצח.""באמת? כי דווקא נראה לי שהולך לי יופי."ולפני שאני מספיק להבין מה קורה, כל מה שמונח על השולחן עף על הרצפה.הגב שלי נדבק אל השולחן, ובעלי, בעלי שעד עכשיו כמעט ולא התייחס אליי בכלל, גוהר מעליי ומחזיק במפרקי הידיים שלי מעל הראש שלי, כשעל פניו מרוח מבט שדורש תשומת לב מחפירה."מה קורה לך?!" אני מרימה את הקול, מפנה מבט המום אל הרצפה המלוכלכת."את מתעלמת ממני?""תראה מה עשית!" אני מרימה את הקול."האוכל לא מעניין אותי עכשיו דילן, את מחזירה לי?" הוא שואל, ואותו טון משועשע נשמע בקולו.דבר חדש.משהו שאני לא רגילה אליו מלוקאס."אתה דפוק מר ג'קסון." אני משיבה בכעס."אני יכול להתרגל לזה שאת קוראת לי בשם הזה." הוא משיב, ודוחף את מותניו אליי.אני בולעת רוק, והעיניים שלי כמעט יוצאות ממקומן."תתרחק. עכשיו. זה נחשב הטרדה מינית.""זה נחשב הטרדה מינית רק כשאת לא רוצה את זה." איך אני יכולה לצפות ממנו שלא תהיה לו תשובה בשבילי."אני לא רוצה את זה!" אני צווחת, ולוקאס מכופף אליי את הראש."אז זה למה את לא מסוגלת להסתכל עליי, כי את מתביישת." הוא לוחש אל האוזן שלי, ואני מפנה מבט במבוכה."כי אתה מרגיז אותי, זה היה סתם." אני מחזירה את המבט, והוא קרוב.קרוב מידי.משוגע מידי.מושלם מידי."את לא יכולה לנצח במלחמות נגדי. תכניסי את זה לראש היפה שלך.""תעזוב את הראש היפה שלי בשקט.""אז את כן חושבת שאת יפה.""אני חוזרת אחרייך, רק כי אתה אמרת את זה.""אני? למה?""כי אתה אף פעם לא אומר לי את האמת." אני יורה, ואז החיוך הקטן והמעוות של לוקאס מצטייר על פניו."זאת בדיוק הבעיה שלי דילן, אני תמיד אומר לך את האמת." הוא מקרב את מפרקי ידיי, ותופס אותן ביד אחת.אבל לא רציתי להגיד לו שאין לו מה להתאמץ, לא רציתי להגיד לו שאני לא רוצה לברוח גם ככה.הוא מביט ישירות בי.ונדמה לי שבמבט הזה הוא חושף את כל הסודות הכי עמוקים שלי.את זה שאני מרגישה אליו דברים שבחיים לא הרגשתי.את זה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.גם אם כל זה לא אמור לקרות."לוקאס." אני אומרת את שמו בטון חמור סבר." את משגעת אותי, בחיי דילן. אני לא רוצה להתמודד עם החרא הזה. " זה גורם לי לקפוא, ואז לנשוך שפתיים."משגעת? אז אולי עדיף שנתרחק אחד מהשנייה, נתראה רק בציבור. " אני משיבה בזעם, לא נותנת למילים שלו להגיע אליי.לא מפרשת אותם שוב, בשום צורה.עם לוקאס אני לא יכולה פשוט לקפוץ למסקנות, כי אני תמיד אטעה.למדתי את זה כבר."בחיים לא." הוא מקרב את שפתיו אל שלי.אני עוצרת את הנשימה, ועוצמת את העיניים.הלשון שלו מבצבצת מפיו, וברגע שהיא נוגעת בשפתיי שלי, אני הופכת לשבר כלי."עוד לא הבנת את זה?" הוא לוחש.אני מרגישה את אצבעותיו הקרות נוגעות בצוואר שלי, ועוברות עליו באיטיות.ואני?אני עדיין עוצמת את העיניים ומנסה להתכחש למגע שלו בי.וזה לא עוזר.כי הלב שלי חובט באלימות בכלוב החזה שלי, ואני מרגישה שאני משתגעת.והוא אפילו לא נישק אותי עדיין."כל אינץ' בך הוא שלי דילן. הנשימה שלך היא שלי. הלב שלך שלי. הקיום שלך? שלי." היה צריך להיות לי ברור שלוקאס ידע שהתאהבתי בו אפילו עוד לפני שאני ידעתי את זה."לא.." אני ממלמלת."כן." הוא מתעקש, ואני פוקחת את עיניי."תגידי את זה." אצבעותיו מחליקות מהצוואר שלי, ועוברות מעל החזה שלי, ומגיעות לבטן.אני פוערת את הפה בלי שליטה."לא." אני מתעקשת, למרות שכל החושים שלי מעורפלים לגמרי."באמת? את מתעקשת גם כשאת יודעת שאני יכול לגרום לך להרגיש דברים שאף אחד אחר לא יכול?""כן? כמו מה בדיוק?" אני נאנחת כשהוא מחליק את כף ידו על מותניי, ומצמיד אותי אליו.הגב שלי מתקפל, ואני לא יודעת מה אני רוצה.להיות קרובה אליו יותר, אני מניחה.להרגיש אותו יותר.ואני לא שולטת בה."תפעילי קצת את הדימיון." הוא לוחש.אני מתבוננת בעיניו, בלי לומר דבר.כי אין לי מה להגיד."לעזאזל איתך." הוא ממלמל, ואז, בלי אזהרה מוקדמת, השפתיים שלו קורסות על שלי.הגוף שלי מאבד כל אחיזה במציאות, ואני מרגישה חולשה כללית.הראש שלי מתחיל להסתחרר, וגל חום מתפרש מקצוות אצבעותיי אל כל וריד ונים בגוף שלי.אני מייבבת אל שפתיו, ולוקאס משחרר את ידיי ותופס במותני.כמה פעמים עוד אחזור ביני לבין עצמי על זה שאני בחיים לא הרגשתי כמו שאני מרגישה איתו?אני נבהלת, ומנסה להשתחרר כשאני מרגישה את הלשון של לוקאס נוגעת בשלי.אבל הוא לא משחרר אותי.הכל אגרסיבי.הכל צמא.אוטומטית, אני מרימה את ידיי אל הפנים שלו, אוחזות בהן ומרגישה את כל המשקל שלו עליי.הטעם של השפתיים שלו, המגע שלו, הכל משכר אותי.אין לי מושג מה אני עושה יותר, ואין לי מושג כמה זמן אנחנו מתנשקים.באיזשהו שלב לוקאס מרים אותי, ומתקדם איתי לחדר שלו.כשהוא מניח אותי על מצעי הסטן, אני מתבוננת בו במבט מבוהל, כי מרוב האופוריה לא שמתי לב.הייתי שקועה בו מידי."אני לא אעשה לך שום דבר." הוא לוחש, ומניח את שפתיו על שלי שוב.השפתיים שלו הן המחלה והתרופה שלי, ואני יודעת שזה שגוי.אבל אני פשוט לא מסוגלת לעצור את עצמי.אין לי מושג כמה דרגות עלתה האינטנסיביות בנשיקה שלנו, כי היא הייתה רק השנייה בחיי וכבר הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר.ואז לוקאס מתנתק ממני.לוקח איתו את כל האשליה שהייתי בתוכה.אבל כשאני פוקחת את העיניים אני מתהפנטת לגמרי מההבעה שלו.הוא מצועף.העיניים האפורות שלו נעולות על שלי במבט מוטרף, השפתיים שלו נפוחות, יד אחת שלו אוחזת בראשי בעדינות, והאחרת במותן שלי.אני מתעשתת, מבינה שאני עדיין אוחזת בפניו, מה שגורם לי לרצות אותו יותר קרוב, ומורידה אותן מיד.אני לא מסוגלת לדבר, אנחנו רק מתבוננים אחד בשנייה שניות ארוכות, מסדירים נשימה.הצלקת שלו תופסת את תשומת ליבי, אז אני מעבירה עליה את הגודל.לוקאס עוצם את העיניים, ואז פוקח אותן כשאני עוצרת בלי לומר דבר.זה כבר ברור.אין הכחשה למה שקורה בנינו בזמן האחרון, אבל האם אני באמת רוצה לחצות את הקו הזה?מה שבטוח זה שאין לי מושג.אחרי שניות ארוכות, לוקאס מתרומם, משחרר אותי בעדינות, ומעביר יד על שיערו."מה קרה?" אני שואלת כשאני מתרוממת אחריו.כי זה כל מה שאני מצליחה להגיד."אני הולך לטפל בבעיות שאת עושה לי." הוא אומר, ומצביע על המפשעה שלו.אני ממצמצת כמה פעמים לפני שאני בולעת רוק, וכשאני מרימה אליו את העיניים הוא כבר נכנס לשירותים."ושלא תעזי ללכת לישון בחדר שלך." הוא מוסיף, וסוגר אחריו את הדלת.אני מתבוננת בתקרה, סמוקה ומתנשפת עד שלוקאס חוזר.כשהוא יוצא מהאמבטיה, הוא מגרד בעורף, ואני מתעשתת ומיד מסתובבת עם הגוף לצד הנגדי לו.אני מרגישה את המשקל שלו כשהוא נכנס למיטה."לפחות הפעם לא שמת פאקינג חוצץ." הוא ממלמל, ואני מתאפקת שלא לחייך.ואז אני מרגישה את הזרוע שלו עוטפת את הבטן שלי."כי אני עוד מעט הולכת לישון בחדר שלי, אז זה לא משנה.""את לא." הוא קובע.אני נאנחת, ואז מסתובבת אליו.העיניים שלו עצומות, ואני נהנית מהזדמנות ליהנות מהיופי שלו בלי שהוא יבחן אותי חזרה ויגרום לי להתחרפן מבפנים."אני לא נשארת כאן. אנחנו בעל ואישה רק על הנייר, זוכר?""אני זוכר.""אז זהו.""זה לא קשור. את נשארת. סוף הדיון.""למה שאשאר?" אני שואלת, ולוקאס מחייך את החיוך המוזר שלו."בעל ואישה רק על הנייר." הוא חוזר אחריי."רגע, למה יש לי תחושה שעכשיו יבוא המאוהבת בי ואת לא יודעת עדיין?""כי את מאוהבת בי ואת לא יודעת עדיין." ולא רציתי להגיד לו שאני כבר יודעת."כן? באמת? ומה גורם לך לחשוב את זה? מניסיונך הרבה עם כל הרמון הנש-" ואני נקטעת, כי הוא תופס בעורף שלי ומקרב אותי אל שפתיו, מדביק לי נשיקה שגורמת לי להשתתק.ואז הוא מתרחק ממני.הוא מתכוון לומר משהו, אבל אז הטלפון שלו מצלצל.אני מתבוננת בו כשהוא שולף אותו מכיס המכנס שלו כמו המקצוען שהוא."כן? לא. עכשיו? פאקינג שיט. כמה זמן? בסדר אני בא חתיכת זין. ביי." הוא מנתק את הטלפון, ואז מתרומם כשהוא מוריד את החולצה שלו מעליו.אני עוצמת עיניים במבוכה, ואז נאנחת."אני צריך ללכת." אני שומעת את הקול שלו מרחוק, וזה כבר גורם לי לפקוח את העיניים.אני רואה אותו יוצא מחדר הארונות כשהוא שם מעליו את אחת מהחולצות היוקרתיות שלו."לאן?""מישהו צריך ללמוד את הלקח שלו.""מה באמת אתם עושים שם?""מה את מנסה לסחוט ממני?" הוא שואל כשהוא מתהלך בחדר באלגנטיות וממשיך להתארגן.אני עוקבת אחרי כל תנועה שלו."סתם שואלת.""אם הבן אדם בר מזל, הוא נשאר בחיים. אם לא, הוא נקבר מתחת לאדמה ולעולם לא שומעים ממנו שוב.""פיוטי." אני ממלמלת."דילן," השם שלי מחליק מבין שפתיו, ואני מרימה אליו את הראש בשאלה."אני אחזור הלילה. ואני מצפה למצוא אותך באותו מקום, באותה תנוחה." הוא מתבונן בי ואומר בדיוק כשהוא סוגר את השעון על מפרק ידו, ומתקדם אל הדלת."אני לא נשארת פה, אני הולכת לישון בחדר שלי. כמו שאני אמורה. כי אנחנו בעל ואישה רק על הנייר." אני מושכת בכתפיי.הוא נעצר רגע לפני שהוא פותח אותה, ומסתובב אליי עם החיוך המפחיד שלו."את יודעת משהו? רוב הזמן את מזיינת לי את השכל במקום לזיין אותי. ואני מבטיח לך דילן, אני לא אהיה סבלני עוד הרבה זמן."הוא מצהיר בהחלטיות, ואז יוצא וסוגר אחריו את הדלת. 

***
שלווום לכוולם 3>מה שלומכם? מקווה שטוב!סליחה שלקח לי הרבה זמן להעלות את הפרק, אבל אני מודה שאחרי המרתון הייתה לי חסימה לכתוב, ולא רציתי להעלות פרק שאני לא משקיעה בו, אבל הצלחתי להשתחרר מזה מהר ולכתוב פרק (:הפרק ארוך, מפתיע, ואני מקווה שגם טוב <:מפה הדברים רק הולכים להשתנות,  אז תכינו את עצמכןןןן <:אז תודה לכל התגובות והדירוגים שלכן, אתן תמיד יכולות לשאול שאלות גם בפרטי, אני רואה הכל ועונה על הכל!מקווה שפיציתי תכן על ההמתנה עם הפרק הזה, ומחכה לשמוע מה חשבתןןן!אוהבת המון 3>