The Aces Vow.

.פרק 4

"He is cold, but feels like sun in the winter."
- Uknown.

דילן:

לו רק ידעתי עד כמה ההחלטה הזו הולכת לשנות את חיי.
לו רק ידעתי כמה צדקתי באותה שנייה, אני באמת חושבת שהייתי עושה אחורה פנה וקדימה צעד- מטורף ככל שיהיה, זורקת את הטלפון מהחלון, מארגנת דרכונים, לוקחת את אית'ן, ובורחת לשדה התעופה, ואז מהארץ.
מאז שחזרתי באותו ערב הביתה, תפקדתי על אוטומט.
קמתי בבוקר, הלכתי לעבודה, חזרתי, ישבתי לבלות עם אית'ן, וכשהוא הלך לישון, זחלתי אל המיטה והמשכתי את מלאכת המירור בבכי.
עמדתי להתחתן עם לוקאס ג'קסון.
עמדתי להתחתן עם יורש לאימפריית פשע.
עם גבר מסוכן, שגר בבניין יוקרתי במנהטן, מוקף בשומרי ראש, עורך דין צמוד, ואפס סבלנות.
המילים נכתבו על הקיר מהרגע בו עינינו נפגשו אז בחוף הים, ואני כאילו עיוורת התעלמתי מהן לחלוטין.
התלבטתי והתחבטתי וניסיתי למצוא את כל הפתרונות האפשריים האחרים לסיטואציה הזאת.
אבל כל אופציה שעלתה לי לראש, לא הייתה טובה מספיק כדי לחלץ אותי מהמצב.
זה הצריך ממני כוחות פיזיים ונפשיים בלתי נסבלים, אבל אף אחד לא היה שם כדי לעזור לי.
אז ביום העשירי כבר הפסקתי לבכות, והתחלתי להתרגל לעובדות.
ניסיתי להסתכל על חצי הכוס המלאה. כבר לא הייתי חנוקה כספית.
ועם זה גם התחלפו המחשבות העצובות במחשבות איך לבשר לאית'ן, ולכל מי שאני אוהבת, שאני עומדת להתחתן.
כל מי שהכיר אותי ידע שמעולם לא יצאתי עם אף בחור, ושהייתי מעדיפה לשתות רעל לפני שאנעל על רגליי את נעלי הנישואין.
אבל זה לא שינה את העובדה שזה מה שעומד לקרות.
את הטלפון הראשון מבעלי לעתיד אני מקבלת ביום הראשון בו אני משלימה עם הגורל שלי.
אני עונה בדיוק בזמן שאני מכינה ארוחת ערב, ואית'ן מהצד יושב מול הטלוויזיה, מהופנט לחלוטין מהקוביות הצבעוניות המדברות.
"הלו?" "בלאנק." קולו הקר נשמע מהצד השני של הקו.
"מה אתה רוצה?" אני כמעט נוהמת.
"תפתחי את הדלת." אני עוצרת מלטגן את החביתה, ומעיפה מבט בדלת כאילו מחכה לי שם מטען חבלה.
זה לא יפתיע אותי אם זה לא רק בדמיון שלי.
"באת לכאן, או מה? אני לא רוצה שאית'ן יראה אותך עכשיו." לוקאס לא עונה.
אני מגלגלת עיניים, ומוצאת את עצמי עושה צעדים מדודים ושקולים אל עבר הדלת.
כשאני פותחת את הדלת, מחכה לי קופסא ורודה עם סרט סגול על הרצפה.
למזלי, זה לא מטען חבלה. נראה לי.
"מה זה אמור להיות?" אני שואלת.
"תלבשי את זה, ותהיי מוכנה מחר ב8 בערב." הוא פוקד, ומנתק.
אני כמעט צורחת, כשאני מנסה לחזור אליו מספר פעמים אחר כך, כדי לנסות ולהבין מה לעזאזל הוא רוצה ממני.
אבל הוא לא טורח לענות.
אחרי שאית'ן נרדם, אני פותחת את הקופסא, ומגלה שהיא מכילה בתוכה עקבים אדומים וגבוהים, ושמלת סטרפלס יפייפיה, שחורה, ובטוח יקרה בטירוף.
אני מקפלת אותה חזרה.
אין סיכוי שאני אלבש דברים כאלה.
אין סיכוי שאני יוצאת ככה.
ואז אני קולטת.
שום סעיף בחוזה לא אומר שאני לא יכולה להתבלבל.