שומר הראש שלה

פרק 27 - קפה או סרט

"תרים טלפון לאלון, הוא ביקש שתחזור אליו בזריז"
עוז הציץ אל המשרד שלי לרגע.
כבר שלושה חודשים שעברתי למחוז דרום, ביקשתי מעופר לעשות הסבה מהג'וב החדש.

עופר, שהיה כל כך מרוצה ממני, מצד אחד לא רצה לוותר עליי בקרבתו ומצד שני לא רצה לוותר עליי בשום אופן במערך, לבסוף, נכנע לבקשה שלי.

לא היה אכפת לי לנסוע עוד 20 דקות בבוקר לעבודה או להיתקע שעה בפקקים בחזור, העיקר שינוי אווירה. גישה. אוריה.

כבר שלושה חודשים שלא שמעתי ממנה. גם את  ההודעה הארוכה ששלחתי לה, כשנפרדתי מגאיה, מיהרתי מהר למחוק. היא לא הספיקה לקרוא. וגם לא הגיבה.

היא הכי צודקת שיש. התחיל מקולקל, המשיך מקולקל, נגמר מקולקל. אז התקדמתי. או לפחות מנסה. עכשיו אני במחוז דרום, התחלה חדשה ואנשים חדשים.

קשה לי לומר שאני מתחבר לעבודה משרדית, על אף שהתפקיד שלי כל כך קריטי במערך, ואפילו מסווג, וכולם כאן גברים אמיתיים.

הטלפון במשרד צלצל וקטע את מחשבותיי. זה היה אלון, אפרופו גברים.

"לא צריך להתקשר 100 פעם אבל אמרתי שאחזור לא?" אספתי את חפציי, מתארגן לקראת יציאה הביתה ומקווה לא להיתקע בפקקים בלתי נגמרים. קול הצחוק של אלון התגלגל מעבר לקו, "רציתי רק לבדוק אם אתה זוכר היום..."

"זוכר גם זוכר", קטעתי אותו. ממהר לסגור ולטוס מפה. "אל תדאג, אחותך לא מתחתנת. כולה סרט בסינימה עם הנשים". אלון המשיך לצחוק, ואני בתפקיד הקבוע על תקן המצחיקן מבינינו.
"אתה מביא את החדשה, אני מביא את החדשה" יותר מדי חידושים לאחרונה. השיחה המשיכה להתגלגל בהלצות עד שחתכתי לאלון בפנים, ממהר לצאת בזמן ולא להישאב לפקקים של 16:20.

אני חושב שהרבה זמן לא התחברתי ככה למישהו, אלון לגמרי אני, אנחנו באותו הראש ובני אותו הגיל פחות או יותר. הוא חדש במערך אבל כבר הספיק להוכיח את עצמו. גם כשאנחנו לא יושבים באותו המשרד, אני שומע כמה הוא מקצועי מהדרגים הגבוהים. לאחרונה אפילו התקרבנו יותר, נפגשנו מספר פעמים אחרי העבודה, לשבת על איזה בירה-כדורגל או לצאת לאיזה בר. הוא לגמרי חבר כמו אח.

בערב, כל הדרך לרוני חשבתי לעצמי שאם לבטח זה היה הפוך, ואני הייתי נאלץ להכיר חברה שלה עם בן זוגה, הייתי מובך לגמרי. ומזל שזה לא כך.

"שתי דקות תהיי למטה" סימסתי לרוני, החדשה הטרייה שלי מזה כשבוע. ממש בחיתולים. נפגשנו אולי פעמיים אחרי שקטי, המזכירה שלנו, הכירה לי אותה. ממש זרם לנו יחד. התחלה חדשה? אני כבר לא יודע. אפילו גאיה לא צלחה את הלב שלי כריבאונד.

הפסקתי פשוט להאמין והתחלתי לזרום.

רוני התקרבה אל הרכב, הסטתי מבטי אליה. נהנה ממה שאני רואה. היא הייתה לבושה בשמלה מוקפדת וסניקרס, וברגע שפתחה את דלת הרכב, שובל של ריח משכר אפף את החלל.

"ערב טוב" הנחתי נשיקה קטנה על זווית פיה.
"אז הולכים להכיר את אלון" היא חייכה לעברי חיוך מתוק שגרם לי לצחוק.
"לגמרי אלון" חייכתי לעברה, תוהה לעצמי אם סיפרתי לה יותר עליו בשבוע האחרון, מאשר עלי.

"ומה השם של חברה שלו, אמרת?" היא כיווצה גבות

"האמת, שלא אמרתי. הם בסך הכל שבוע יחד, כמונו. לא הספקנו לדשדש על זה. היום נכיר אותה" חייכתי לעברה חזרה.

"אנחנו כאן ליד הריבאר" אלון הגביר את קולו אל עבר קו הטלפון. אחזתי בידה של רוני וצעדתי אל עבר הכניסה, סורק את השטח ומנסה להיזכר איפה הריבאר ממוקם בכל כמות האנשים הזו.

"זה כאן" רוני הצביעה וכיוונה אותי.
אלון נופף בידו לעברנו, בקושי יכולתי להבחין בו כשלמולו עמדה מישהי.

לא הייתי צריך הרבה בשביל לזהות. האמת, שזיהיתי כבר מרחוק
זיהיתי כבר מאחור

אני לא יודע מה יותר השפיע על הלב שלי, זה שהיא הסתובבה לעברנו באיטיות או זה שהתקרבנו יותר ויותר לעברם. מה שכן, רציתי לקוות שאף אחד לא יכול לראות עליי כמה הסיטואציה משפיעה עליי.

היא כבר הייתה ממש למולנו, יפה מתמיד.
כל כך יפהפייה.
אוריה.
בג'ינס וטישרט נפשוטים שלה כמו תמיד, שהופכים אותה ליותר ממושלמת. לאלוהית.
היא שרטה לי את הלב, שרטה לי את העיניים.

לא הצלחתי לא לראות ולא לשמוע כלום. אפילו לא את ה"ערב טוב" המחויך מדי של אלון.

"ערב טוב" כחכחתי בגרוני, מנסה לחשוב האם אני אמור להביט בה? האם אני אמור לפנות אליה כמי שמכיר אותה? איך היא הייתה רוצה שאתנהג?

הנחתי לסיטואציה להתרחש ורציתי לראות כיצד היא תגיב.

"נעים מאוד, אוריה" היא הושיטה יד לעבר רוני אשר כיבדה את ידה חזרה והשיבה בחיוך מנומס "רוני"

כעת אוריה שיחררה את ידה והפנתה אותה אליי
"אוריה" היא חייכה גם אלי את החיוך, ספק מאולץ, ספק המום, ספק מושלם.

"אדם" השתדלתי לא לרעוד בקולי. מנסה לתהות למה היא משחקת את המשחק ואיך אני מספר לאלון את האמת לעזאזל.

ידה החמה אחזה בידי הקרה, העבירה בי רעד לא נורמלי של צמרמורת, כזה שלא הרגשתי הרבה מאוד זמן.
רציתי שזה ימשך נצח, למשוך אותה אלי באותו הרגע לחיבוק חזק. להריח אותה.

אבל ידה המתנתקת ממני החזירה אותי למציאות המשוגעת הזאת.
שמחתי בשבילה, לראשונה הרגשתי שבאמת אוריה זכתה במשהו טוב, בבחור מדהים. ולגמרי מגיע לה להיות מאושרת. אבל בתוך תוכי, ידעתי כמה אלון הוא בחור זהב וכמה אני מת מקנאה.

"ניכנס לסרט?" שאלתי במהירות, בולע את המילים, מביט ברוני וזורק חצי חיוך שמסתיר בתוכו הלם מוחלט.

"אני חייבת רגע קפה" אוריה מלמלה בשקט, מביטה באלון, מנסה לעכל את הסיטואציה.

"מה את אומרת קפה או סרט?" אלון חייך לעברה, מצמיד לה נשיקה בלחי שהצמידה לי לגמרי את הלב לרצפה. מנסה לזרוק לאוויר פאנץ' לא שלא כל כך צלח לו, כי אף אחד לא צחק.

"או שנינו בבלאגן..." לחשתי חרישית לעצמי. מעביר את ידי בשערי בחוסר נוחות ומתפלל לאלוהים שימטיר על כל הסינימה הפסקת חשמל.

--------------
אני נשבעת לכן שאני כבר במיטה.
אבל לא יכולתי לסרב מלפרסם את הפרק, הבטחתי!!!! (למרות שהוא לא ערוך!!!!!)

מחכה לתגובות שלכן בקוצרררררר