כל הדרך הביתה אוריה לא פצתה את פיה. היא התבייתה על נקודה אחת בכביש ולא הסיטה עיניים ממנה, שעונה על חלון רכב בתנוחה אחידה.
מרוכזת בעצמה ולא משערת שהיא הרסה לי כרגע דייט מושלם, בגלל השטויות שלה.
לא דיברנו. אבל גם לא היינו כל כך צריכים כי לפעמים השתיקות שלנו היו טובות הרבה יותר.
תהיתי לעצמי מה היה כל כך דחוף לאסוף אותה משון, ראיתי שהיא מלאה בהרהורים והדבר היחידי שיצא מפי הייתה השאלה אם היא רוצה לבוא אליי הביתה.
שתיקה רועמת אפפה את חלל הרכב כל הדרך. מזווית עיני יכולתי לקלוט את אוריה מדי פעם בוהה בי, סורקת אותי מכף רגל ועד ראש באלגנטיות, בוחנת את בגדיי שפתאום נראו לה מוזר. הרבה זמן שהיא לא ראתה אותי לבוש ככה, לא בבגדי מאבטח.
זרקתי אליה מבט חטוף והחזרתי את עיניי אל עבר הכביש, מהדק את אחיזת ידי בהגה, כאשר מרפקי הנגדי נשען על קופסאת האחסון ברכב. נוגע לא נוגע במרפקה של אוריה.
"כן" היא השיבה, מביטה בי בעיניים רכות ורגועות כאילו חיכתה שאציע זאת.
לקחתי נשימה עמוקה בכדי לנסות ולהכיל את כל הדבר הזה שנקרא אוריה, והחזרתי מבטי באיטיות הישר אל הכביש. לוחץ על דוושת הגז וטס אליי מבלי לספק הסברים. לא לה, וגם לא לעצמי.
תהיתי לעצמי איך אוריה תגיב נוכח היחידה הקטנה שלי, המשתווה לגודל החדר שלה, כאשר סובבתי את מפתח הדלת ואפשרתי לה להיכנס פנימה.
"אני נכנס להתקלח. תרגישי בבית" פשטתי את חולצתי בדרך למקלחת. עושה את הכל כדי להוריד מעליי את כל הערב המשוגע הזה.
"אני מתנצל. מבטיח פיצוי", הרגשתי צורך לסמס לגאיה. תחושת החמצה אפפה אותי נוכח העובדה שהערב הסתיים מהר מכשציפיתי, מהר מכשהיא ציפתה.
ראשי המטפטף הרטיב את רצפת הבית, ניערתי את בלוריתי, לובש תוך כדי צעידה לחדר את הטישרט הפשוטה, אותה אני מחשיב לטישרט בית, כשאני צופה באוריה מתמקמת על מיטתי, די בהססנות וביישנות. מקפידה על צעדים מזעריים.
"רוצה לשתות משהו?" גירדתי בראשי, כאילו מתלבט מה לומר. בחיים אוריה לא הייתה אצלי בבית. לא שתכננתי שתהיה. אבל הסיטואציה הייתה לי לא פחות ממוזרה.
היא נענעה ראשה לשלילה. "זה בסדר", היא נשכה את פנים לחייה בחוסר ביטחון, דבר שלא אפיין את אוריה לוי.
אור בוהק בקע מתוך הפלאפון שלי, חושף את הסמיילי המחייך ששלחה לי גאיה. היא קיבלה את זה בהבנה ובבגרות, בלי סצנות מיותרות על כך שנדרשתי ללכת. אהבתי את זה.
"אז.... מה? דברי אלי" ניגשתי ישר לעניין וסימנתי לה עם עיני להתחיל ולשתף בכל העובר עליה. סוגר את מסך הפלאפון, בעקבותיו מתכבה האור ומניח אותו בצד. מנסה לשמור על מרחק ראוי ממנה, במיטה הקטנה שלי, שלא ממש אפשרה את זה.
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romance"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
