שומר הראש שלה

חלק 14 - הדבר הכי משוגע שעשיתי

שלוש דפיקות על הדלת ורגל אחת שלא מפסיקה לקפץ. ככה זה כשאני בלחץ

אחרי השיחה עם עופר, פסעתי ישירות לבית של אוריה. משנן לעצמי הלוך ושוב מה אני הולך להגיד לה, איך אני הולך להגיד לה. רוצה לקוות שהיא תסלח לי, ובעיקר תבין. 

"שלום" אל מולי התגלתה אישה בשנות ה40 לחייה, לא צעירה כל כך אבל עם עיניים מוכרות לי. העיניים של אוריה. שיערתי לעצמי שזו אמא שלה

"היי, אוריה בבית?" שאלתי בהיסוס

"כן, היא בחדר. בוא תיכנס. אתה רוצה לשתות משהו?" היא שאלה בנימוס

"לא, תודה" מלמלתי תוך כדי שאני סורק את הבית, או יותר נכון...ארמון.
בחיים שלי לא ראיתי בית כל כך מצוחצח כזה, מחזיר אליי אור.

"זה ממש כאן, ישר עד הסוף וימינה" היא סימנה לי, מנגבת את ידה במגבת מטבח. הגנבתי מבט הצידה והיה נראה שקטעתי אותה באמצע בישולים.

פסעתי חרישית לכיוון ועצרתי אל מול דלת לבנה. לקחתי לי מספר שניות לפני שדפקתי, מנסה להסדיר נשימה ומקווה שהלב שלי יחזור לפעילות נורמלית.

3 דפיקות גררו עמן קול חלש ושברירי "פתוח"

בעדינות יתרה אחזתי בידית והורדתי אותה מטה, חושף למולי חדר גדול פי 2 מהחדר שלי, אני משער. הוא היה נקי וקלאסי. בצידו האחד הייתה שידה מפוארת, מלאה במוצרי טיפוח ולצידה מיטה מוצעת במצעים לבנים ומבריקים.

אוריה שכבה שם במצב מאוזן, עם פיג'מה ביתית, שרק קראה לי לשכב לצידה ולכסות את שנינו. 
בחלומות אולי

היא הביטה בי לשניות והחזירה את מבטה לתקרה. יכולתי לצפות במבט חלול לחלוטין. שלא אומר דבר.
"צא מכאן" היא הוסיפה חלושות.

"אוריה..." התיישבתי על המיטה בזהירות, מביט בה ונזהר שלא לגעת בה.

אך היא לא הגיבה. מבטה המשיך להיות ממוקד על התקרה והיא לא פצתה את פיה. 

"אוריה... אני לא מצפה שתגיבי. אני הולך לספר לך את כל האמת. אני לא מצפה לכלום. רק רוצה שתקשיבי לי לפני שאני יוצא מהדלת הזאת"

קיוויתי שאעמוד בזה, אבל הלב שלי הסגיר אותי. הוא דפק על 200 ואפילו טיפש יכל לשמוע את הקול הרועד שלי למולה.

"קוראים לי אדם. אדם מילר. אני בן 22, נולדתי בחולון. לא עברתי לכאן כמו שסיפרתי לך. אני גר לבד, לא עם ההורים שלי, בגלל זה גם אף פעם לא הזמנתי אותך אליי. למדתי בתיכון שחקים שאותו סיימתי ממזמן, כמו שאת מבינה. לפני שלושה חודשים, סער, עובד אצל אבא שלך, שהוא גם חבר טוב שלי. הציע לי משרה שווה במיוחד. המשרה הייתה, כמו שהבנת, להיות שומר הראש שלך, באופן סמוי, ופשוט להגן עלייך מפני גורמים רעים שלא אפרט כאן עכשיו"

לקחתי נשימה עמוקה, מרגיש איך האבן יורדת לי מהלב אט אט, וכמו שהיא יורדת, כך גם דמעותיה של אוריה זולגות. תוך שהיא מקפידה לא לשנות את הבעתה, לא להביט בי ולא להגיב. רק מאפשרת לדמעות לזלוג בטבעיות על לחיה.

המשכתי לירות את כל האמת במכה אחת, מת לסיים עם זה ולנקות את עצמי.

"למשרה כזו לא יכולתי לסרב, כי הייתי צריך את הכסף. במשך חודש שלם למדתי את החיים שלך אוריה, אני יודע מה צבע הלק המועדף עלייך ואני יודע בדיוק גם מה שגיא עשה לך" 

"הגעתי מוכן. הייתי דרוך. תרגלתי את הכל אינספור פעמים, הכרתי אותך הכי טוב שיש וידעתי עלייך הכל רק בכדי שאוכל להגן עלייך, אבל רק דבר אחד לא ידעתי אוריה..."

עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה, מביט בדמעות הזולגות ומתאפק לא לשלוח יד ולמחות אותן.

"לא ידעתי איך להתמודד עם הרגשות שפיתחתי אליך...התכוננתי להכל, רק לא לזה. וככל שהזמן עבר, זה הפך ליותר מסובך והרגשות שלי לא עצרו בעצור אוריה. למרות שרציתי, וניסיתי. ואת יודעת שניסיתי"

הרטבתי את שפתיי עם לשוני, מסדיר נשימה ומתפלל לאלוהים שאוריה תגיב משהו, תניד אעפעף, או אפילו תבכה בקול. אני לא יודע, רק לעזאזל שתגיב.

דפיקות בדלת קטעו את המונולוג שלי. אוריה קראה לפתוח לא לפני שמחתה את דמעותיה באלגנטיות.

"האוכל מוכן. אתם רוצים לבוא לאכול?" אמא של אוריה חייכה לעברנו, קוטעת את הסיטואציה המורכבת שבה אני ואוריה נמצאים.

"הוא כבר הולך" אוריה מיהרה להגיב בקול שברירי, כאילו פחדה שאשאר לאכול איתן. סוף סוף זכיתי לשמוע את הקול שלה.

"אוקיי" היא סגרה אחריה את הדלת.

"אני אלך, כי זה באמת מה שאת רוצה. אבל חשוב לי שתדעי שכל מה שאמרתי כאן היום, זוהי האמת. ואני באמת לא יודע איך לאכול את מה שקורה בינינו. זה חדש לי לגמרי, ומורכב לי לגמרי. אני משתגע בגללך" הודיתי בכנות, קם מהמיטה ופוסע לעבר הדלת בצעדים איטיים.

"אוריה, אני מבקש שתסתכלי עליי רגע" ביקשתי, כמעט מתחנן, בעודי עומד לצד הדלת, מתלבט אם לפתוח אותה או לקוות שאוריה תטרח להעיף אליי מבט

והיא הביטה. זכיתי לראות את העיניים הירוקות והיפות, שבין רגע הפכו מירוק שופע ומאושר לירוק קודר עם מסגרת אדומה במקום לבנה, כזו שמעידה על דמעות רבות שעברו בהן.

"את זוכרת ששאלת אותי אז מה הדבר הכי משוגע שעשיתי?" שאלתי אותה, נושך את פנים הלחי שלי בחוסר ביטחון.

"אז להתאהב בך. זה הכי משוגע שלי" הודיתי.

פתחתי את דלת חדרה, ממהר לצאת מביתה, לא לפני שאני מוציא את כרטיס הביקור של עופר ומסמס לו

אני מסכים להצעה.

הילדה הזו לא תצא לי מהחיים כל כך מהר.

-------------
wowww!!!!
תודו שפרק מטורף בהחלט.

פרגנתי לכם 3 פרקים ביומיים,
עכשיו תורכן אהובות.
שאדע שאהבתן ואתן איתי🧡⁦♥️⁩💋