שומר הראש שלה

פרק 33 - שולי ביותר

הסיגריה של הבוקר, היא הסיגריה הכי טובה. במקום שאני נמצא בו, אפשר לחוש זאת אפילו יותר.

שש בבוקר והקור מקפיא אותי, אבל לא הצלחתי להמשיך לישון. אני לא באמת בן אדם של אוהלים, ובכלליות, כל הטיול הזה יכול להסתכם בעינוי אחד גדול עבורי.
רעש הגלים בשקט הזה גרם לי להירגע, ובכל שאיפה ושחרור של עשן סמיך, הקור הקפיא אותי יותר. בייחוד האבנים הקרות עליהן ישבתי.
הרמתי את הקפוצ׳ון על הראש, מכסה את האוזניים הקפואות.

״בוקר...״ שמעתי מאחוריי ונשפתי נשיפה אחרונה ועמוקה. מכבה את הסיגריה על אחת האבנים.

״מה קורה?״ סימנתי לגאיה להתיישב והתקרבתי אליה. מחייך אליה חיוך קטן ועייף. ספק אם עייף מהבוקר, ספק אם מותש מהמצב.

ישבנו שם בשתיקה מרגיעה, מחובקים, קרוב לשתי דקות עד לפצצה שגאיה הטילה.

״אתה יודע... אתמול התקשיתי להירדם. יצאתי לחפש אותך, רציתי שתבוא איתי לאוהל, שנתחבק קצת יחד.. בכל זאת, לא הכי נוח שם״ היא נשענה עליי יותר ויותר. הלב שלי התחיל לפעום במהירות, מנסה לאתר ולגשש לאן היא חותרת.

״אתה שואל את עצמך במקרה אם מצאתי אותך? כן...״ היא לקחה נשימה עמוקה וניסיתי להישאר רגוע ומתון. היא המשיכה

״כן, האמת שמצאתי אותך. ראיתי אותך ואת אוריה יחד, התווכחתם. אתה היית ללא חולצה, היא החזיקה ביד שלה את החולצה שלך. כל הסיטואציה הייתה נורא מוזרה. אני לא אדרוש ממך בקול גדול וסצנות רועמות לשתף אותי, אני פשוט מצפה שתעשה את זה לבד אדם, כי.. בכנות. ככה לא מתנהגים אנשים שהכירו בדרך אגב לפני שלושה חודשים״

״גאיה..״ ניסיתי לקטוע אותה עוד לפני שבכלל חשבתי מה אני הולך להגיד.

״לא אדם, לא סיימתי. אני לא רוצה שתערבב אותי רק אוקי? היא לא הגישה לך חולצה כי היית חצי ערום והיא פחדה שקר לך, אתם.... לעזאזל אדם, הייתם קרובים. יותר מדי קרובים״ היא נאנחה באכזבה. ״ברמה של...של...״

״לא, גאיה, תעצרי״ סובבתי את פלג גופה העליון כנגדי ואחזתי בכתפיה. לא מוכן לתת לה למצוא את המילה המתאימה כשאני יודע לאן היא מכוונת.

״זה נכון. את צודקת. אני מצטער. אני...״ אחזתי במצחי, מחפש את המילים המדויקות והזריזות לכל המצב הזה. ״מגיע לך לגמרי את האמת. אין מישהי שזה מגיע לה יותר ממך. ונכון, את לא צריכה לדעת את זה ככה ואני כל כך מצטער... פשוט...״

״פשוט תספר לי. זה הכל״ הבעתה הייתה מאוכזבת אך כמהה למידע ומסוקרנת מאוד.

״אני ואוריה... אנחנו... בגדול במסגרת התפקיד שלי בעבר, הייתי שומר הראש שלה. לתקופה קצרה. העניין הסתבך קצת בינינו, איכשהו... אבל זה לגמרי מאחורינו. שנינו פשוט הופתענו לראות אחד את השני, אלון פשוט החבר הכי טוב שלי, לא רצינו לפתוח את זה בפניכם בגלל ענין כה שולי״

״כמה שולי, אדם?״ גאיה סרקה את פניי באופן נוקב ומסוקרן. ״אני צריכה לדעת כמה זה שולי, כי מהצד זה לא היה נראה בכלל שולי אתמול״

״שולי.. זה אומר שהיה ונגמר. ומה שחשוב זה אנחנו. זה נכון שהיו בינינו חילופי דברים על העבר אתמול... סוג של מבוכה בגלל המצב הנוכחי, אבל זה נגמר שם והכל פתור. אני מבטיח לך. אנחנו עכשיו ביחד וזה מה שחשוב. תסתכלי עליי״, הרמתי את סנטרה בעדינות ״זה אני ואת, וזה מה שחשוב עכשיו. לא מה שראית אתמול. ואם כן חשוב לך לדעת, פשוט.. סגרנו כמה עניינים לא פתורים. בצורה יפה בינינו״ האמנתי אפילו לעצמי.

״אני מאמינה לך. רק.. בבקשה. תהיה פתוח וכן איתי. זה חשוב לי. ואם זה כל כך שולי, אני מציעה לך לשתף גם את אלון״ חשבתי שהיא צודקת. וכל זה בכלל לא מגיע לה. אני גמור מבפנים.

״אני אוהבת אותך״ היא חייכה ורפרפה את שפתיה על פי באופן מתיקותי. חייכתי גם ורפרפתי את שפתיי בחזרה.

״אתם באים? פשוט סיימנו לארוז את כל הבגא׳ז״ באופן שרירותי ונוקב שמעתי את הקול שמנחית את הלב שלי לרצפה מצייץ מרחוק. אני וגאיה התנתקנו. הסרתי את כובע הקפוצ׳ון מראשי והבטתי באוריה במבט נוקב וחד שמשדר אלפי מסרים.

״בטח״ גאיה חייכה אליה חיוך רחב ואמיתי, חוטפת עוד נשיקה ממני, מתרוממת ומושיטה לי את היד כאילו מסייעת לי לקום. הושטתי חזרה את ידי, מביט בדמותה של אוריה נעלמת באופק.

—————
אחרי תקופה ארוכה... חזרתי ובגדול!!
כתבו לי מה אתן חושבות❤️זה חשוב לי