שומר הראש שלה

חלק 17 - שומר תורן

המוזיקה החזקה שהושמעה מעמדת הדיג'י דגדגה באזניי וגרמה לי להתגעגע לימים בהם ביליתי בהנרי, המקום האהוב עליי.

חשבתי על זה שזמן רב לא יצאתי מהבית, זמן רב שלא השתחררתי. אני כל כך קבור בעבודה הזו שאפילו את חיי החברה איבדתי.

מסביבי התהלכו נערים ונערות, מכל עבר. יפים ויפות. חסרי דאגות על הראש, או לפחות...דאגות כמו שלי. חלקם מפזזים לצלילי הדאנס הנעימים, אחרים כאלה שותים, נוספים יושבים סביב הבר.

ואוריה...אוריה הייתה צמודה לשון. לא משחררת. שניהם משכשכים רגליהם במי הבריכה הצלולים שהקרינו אור גדול, ומדגמנים אהבת נעורים מעוררת קנאה במיוחד.

עמדתי בצד באופן רשמי, צופה בכל החבר'ה המוכרים שעד לא מזמן ישבו איתי על ספסל הלימודים והיום הם מעט מרוחקים יותר, אחרי שהאמת נחשפה. לשבריר שניה רציתי לחזור ולהיות חלק מהם. לצחוק איתם, לשתות איתם, להינות במסיבה המטורפת הזו שהם ארגנו פה.
אבל זה היה כל כך רחוק ממני, רחוק ממי שאני כרגע, מהמדים שעטו את גופי, ששיקפו את תפקידי הכי ברור שאפשר.

לא היו התראות פוטנציאליות לפגיעה באוריה במסגרת המסיבה הזו, אז הראש שלי היה יותר שקט, אך עדיין הייתי דרוך ומוכן לכל תרחיש במסגרת התפקיד.

אוריה התרגלה שאני הזנב שלה, ואני התרגלתי לזה גם. זה לא הפריע לה במיוחד, כי לספור אותי היא הפסיקה ממזמן.

הסתובבתי בין ההמון, מתמקם בצמוד לבר ולוגם מכוס המים שבידי, שהייתה מוחלפת ישירות במשקה אלכוהולי לו רק יכולתי. אוריה התרוממה משפת הבריכה, ולפתע, בלי כל התראה מוקדמת, הורידה את שמלתה בקלילות. חושפת בגד ים קטנטן במיוחד המונח לגופה, שלא הותיר מקום לדמיון. אצל אף אחד.

קימוריה היו מדויקים והיא לחלוטין משכה כל עין מכל עבר. המבטים הופנו אליה לשניות אחדות, מתמקדים בה.

גם המבט שלי הופנה לעברה, מתקשה לפספס את חיוכו הרחב של שון כזה שמזכיר כלב מיוחם, כשהיא מושכת בידו, כמסמנת לו לקום משפת הבריכה ולהצטרף אליה לריקוד, לצלילי המוזיקה.

היא החלה לזוז כשהיא אחוזה בצמידות לשון, עם מינימום בד שמכסה את גופה, כשהחיוך מרוח על הפנים של שניהם. הבטתי בה כשעל פני הבעה נונשלנטית לחלוטין, לא מסגיר באמת את תחושותיי האמיתיות. גופה היה כעת רשות לכל, כולם רשאים לצפות. לצפות ולפנטז. באוריה שלי. זו שעד לפני רגע הייתה שמורה מכולם, כמו כספת. זו שהייתה גשמית ורוחנית, הפכה בן רגע לחומרית ומוקצנת. כעת כולם יכולים להתבונן בלי כל בושה. ויש על מה...כל כך יש על מה... לעזאזל.

תחושות בחילה ואכזבה עלו בי. תהיתי מה עובר עליה. למה היא מתנהגת בצורה כל כך מוגזמת, כל כך כמהה לתשומת לב?

"אתה נהג תורן במקרה? עוד מים?" קול נעים מעבר לבר פנה אלי. מנער אותי מכל מחשבה ומצליח להסית את מבטי מאוריה אליו. הסתובבתי אל עבר הבר, מאחוריו עמדה בחורה צעירה, לא חושב שגילה עולה על 25. שיערה השחור היה חלק למדי ועל פניה נחו משקפי ראייה מלאי סטייל שהעניקו לה מראה ייחודי.