"קום" קול עבה נשמע מתוך חדרי. סובבתי מעט את גופי, מתאמץ בקושי לפתוח את עיני שכאילו עושות דווקא ומסרבות להיפתח. חושב על כך שבכלל לא נעלתי אתמול את הדלת אחרי שחזרתי מליה.
"לא הבנתי, אתה בגן, אדם? חשבתי שאפשר לסמוך עליך! יש לך מזל ששלחתי היום את רון המאבטח להשגיח עליה, שיציל לך את התחת שניה לפני שאתה מפוטר. אבל הוא פשוט עומד מחוץ לבית הספר עם בגדי מאבטח, ממתין שהיא תסיים ללמוד. אתה מבין את זה בכלל? מה עובר עלײך?" סער נהם עליי, מתיישב על המיטה וגורם לי להתמתח ולפתוח את עיני בשארית כוחותיי. אני עייף מת ולא מבין מאיפה כל זה נפל עליי עכשיו.
"דיי סער", העברתי את ידי בבלורית שערי בעייפות ושחררתי אנחת ייאוש. "זה גדול עליי", זרקתי לאוויר
"לא הבנתי, מה אתה חושב שאתה איזה שמיניסט שלא מתחשק לו ללכת לבית הספר אז הוא פשוט לא הולך? מה קורה איתך אדם? אנחנו באמצע עבודה! אתה רוצה להגיד לי מה נסגר?"
כן. אני מת להגיד לך שהבת של ראש המשטר מטמטמת אותי אבל זה יישמע דפוק לגמרי אני חושב.
"אני פשוט לא מפוקס לאחרונה" שפשפתי את פניי, מנסה לענות בהכי כנות שיש.
"דבר אליי, מה..זו ליה?" הוא טפח עם ידו על כתפי החשופה, קולו נהפך רך וחברי "אין דבר בלתי פתיר"
הלוואי. יש דברים בלתי פתירים. והרבה.
"כן, משהו כזה" שיקרתי.
סער נשם עמוקות, "הבנתי. אתה רוצה שאדבר איתה?"
"לא, מה פתאום" מיהרתי להגיב "אני מסתדר. פשוט צריך קצת שקט" עצמתי את עיניי לרגע.
"טוב, אני מבין." סער הגיב לאחר דקה של שקט, "יש לך מזל שאני אוהב אותך כי אחרת היית עף מהתפקיד הנוצץ על טיל" הוא סימן עם אצבעו והתרומם ממיטתי.
"מה זה נוצץ...." מלמלתי לעצמי.
"אני חוזר למשרד, תדליק את הפלאפון, קח לך יומיים רגיעה לסדר את הראש ותהיה זמין למקרים דחופים" הוא חתם את השיחה.
"דירבאלק אדם. פעם אחרונה שאתה מתנהג כמו ילדה שמשכו לה בקוקיות. והכנתי לך קפה, הוא על השולחן במטבח" הוא שלח אלי חיוך.
"סער, תודה על הכל" צעקתי לעברו כשכבר היה בפתח הדלת. ספק אם שמע.
את הערב סיימתי על הבר בארלוזורוב, מקפיד לבחור טוב טוב את הבחורה שתחזור איתי לדירה.
"רוצה?" שלפתי סיגריה מהחפיסה, מציע לשירן או שירה? אני אפילו לא זוכר. היא נענעה ראשה לשלילה, מקפידה לשתול נשיקות בצאוורי, מלטפת את גופי החשוף. אני מחליט להניח את הסיגריה בצד ולהסתובב לעברה, אולי סיבוב נוסף ירגיע אותי.
אבל רטט הפלאפון מוציא אותי מאיזון, גורם לי לשלוח אליו יד ולהסתנוור מאור המסך הנגלה אלי.
סער: זמין? אוריה יצאה מהבית. אני צריך תגבור.
"שיט" מלמלתי בקול. חושב על כמה בלאגן הילדה הזאת עוד תעשה לי ורוצה לקוות שהיא לא בדרך לשגיא, לא לפני שנשמע רטט נוסף.
אוריה: איפה אתה?
"תתלבשי. אני חייב לעוף" זרקתי לזו שלצידי, ממהר להוציא את הנשק מהכספת ולטחוב אותו למכנס האחורי.
יום חופשי אחד הילדה הזו לא תיתן לי.
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romance"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
