שומר הראש שלה

פרק 28 - מכירים כבר?

נכנסנו לסרט. התיישבנו כך שישבתי לצד אלון, כשמצידו אוריה ומצידי רוני.

אלוהים לא שמע את תפילותיי והפסקת חשמל לא הייתה שם. אבל לפחות חושך מוחלט וחוסר אינטרקציה איתה. מזל שזה היה סרט ולא מסעדה כי אחרת אין לי שמץ של מושג איך הייתי מעביר ערב שלם לצד אוריה, כשהיא לצד, איך לומר...חבר מאוד טוב שלי נכון להיום.

"וואי זה קרע אותי איך וין דיזל קפץ מעל המכוניות, התגלגל ונעמד בלי שריטה....כל סרט של מהיר ועצבני הכי מוגזם שיש" רוני שרבטה צחקוק קליל, חייכתי לעברה קלות ולצערי לא ידעתי אפילו מה להגיב, כי מרוכז בסרט לא בדיוק הייתי.

90 דקות רק הרצתי לי בראש שאוריה סנטימטרים ממני, אבל יושבת עם אחר. לא סתם אחר, אחר שהוא אלון.

ביציאה כשהאורות החלו להתרחב ולהכאיב בעיניים, השמחה הייתה מהולה בעצב.
רציתי כל כך להביט באוריה, לנצל כל דקה ממנה כל עוד אנחנו כאן, ובו זמנית רציתי גם כל כך שלא.

"גלידה?" רוני חייכה בעליזות ונראה לי שכל הדאבל דייט הזה לגמרי דיבר אליה.

"נראה לי שכבר מאוחר, לא?" העברתי את ידי בראשי, נושך את פנים שפתיי ומקווה שרוני תרד מהרעיון.

"נו...לא הספקנו בכלל להכיר בסרט" הפעם מבטה של רוני הופנה אל כולם, ואני ידעתי שאין לי סיכוי לצאת מזה.

"יאללה, יש כאן גולדה" אוריה חייכה לרוני, מקפידה לא להביט בי ולו לרגע אחד.

"אז אתה ואדם עובדים ביחד, נכון?" רוני ניסתה לפתח שיחה ופנתה לאלון בדרך לגלידה. היא במצב רוח היכרותי מדי לטעמי, ולא אהבתי את זה.

"האמת שכן, אנחנו באותו המערך והכרנו לגמרי במקרה. אבל זה התחיל להיות חברות קצת יותר אינטנסיבית גם אחרי העבודה" אלון החזיר לה חיוך.

"אדם הוא הוותיק ואני די חדש שם... האמת ש....אם לומר את האמת, אבא של אוריה סידר לי את הג'וב" אלון הוסיף משפט שהקפיץ את הלב שלי ל200. עופר סידר לו את העבודה? אז איך הם בעצם הכירו?

"וואלה? ואיך הכרתם אם אפשר לשאול?" רוני עשתה בשבילי את העבודה. כל הדרך אני ממשיך ללכת דרוך, מאזין היטב מבלי להביט לצדדים. מבחין שגם אוריה לא תורמת יותר מדי לשיחה וממעיטה במילים.

"האמת היא שההורים שלנו חברי ילדות טובים, ולאחרונה יצא לנו להתראות המון ו...זה פשוט קרה" אלון חייך לאוריה חיוך אמיתי ומסופק, כזה שהעלה לה גם חיוך ובו זמנית קבר אותי באדמה.

"איזה יופי....מסתבר שהכל נשאר במערך אה?" רוני צחקקה קלות, "גם דודה שלי קטי היא המזכירה אצלכם, והיא שידכה ביני לבין החתיך כאן" רוני חייכה לעברי, חייכתי חזרה חיוך מובך ומאולץ, מתפלל לאלוהים שהיא תפסיק.

"אדם, ידעת שאוריה הבת של עופר?" אלון הנחית פצצה שלא קיוויתי לה. הרצתי מליון מחשבות איך אני יוצא מזה, קיוויתי שאוריה תבוא לעזרתי כאן ותכווין אותי מה לומר, אבל...דום שתיקה.
החלטתי שלא משנה מה, אני לא משקר. בטח לא לאנשים שחשובים לי. לא לרוני. ולא לאלון.

"האמת שכן. נפגשנו פעם בעבר לדעתי" והפעם המבט שלי היה על אוריה, שיישרה בדיוק גם כן היא את המבט אליי. אני מוכן להישבע שהוא היה חד יותר מסכין, מסתיר בתוכו תהומות גדולים.

"וואלה?" אלון כיווץ גבותיו בפליאה

"כן, כן...אני נזכרת. באיזה ערב גיבוש אחד של כל הצוות" אוריה ענתה ברשמיות. "ממזמן אבל, חודשיים-שלושה".
המשכתי להביט בה ארוכות עד שהיא לבד חתכה את המבט
בתוך תוכי הודיתי לה שבחרה להגיב ולנתב את השיחה למקום הנוח לה.

זה לא היה שקר. אבל גם לא כל האמת. ופחדתי מזה כל כך.

"יא איזה קטע, אז אתם מכירים כבר. איך לא אמרתם?" אלון גיחך, ותודה לאל שהגענו לגלידה אחרי השיחה מורטת העצבים הזו.

רוני ואוריה התיישבו יחד, הן צחקו ודיברו, הכירו קצת יותר. נראה שהן הרגישו ממש בנוח ותהיתי לעצמי אם אוריה הוסיפה לדבר עליי איתה.

"מה אתה חושב עליה?" אלון פנה אליי בזמן ששילמנו. הלב שלי עיקצץ לראות את אלון משלם על אוריה. אני חושב שזה העונש הכי קשה לראות אותם ככה יחד ותהיתי לעצמי עוד כמה אוכל לסבול את זה.

"אה?" הסטתי את מבטי מהבנות לכיוונו, מנסה לתהות אם הוא מדבר על אוריה ומצפה עכשיו שאביע את דעתי.

"אוריה. איך היא נראית לך?" הלב שלי נמחץ. איך היא נראית לי? אני אמור עכשיו לספר לו כמה היא השלמות בהתגלמותה? שהוא בעצם זכה בפיס והיא כל דבר טוב שהוא אי פעם יוכל לזכות בו?

"נראית אחלה באמת" משכתי באפי כשהתיישבנו, נושך את פנים שפתיי בחוסר שקט ומרעיד את רגלי האחת.

רק לרגע אחד אחרון הרשיתי לעצמי להביט בה, תופס את מבטה גם כן וגומע אותו, מנסה לקבל ממנו איזה בדיל קטן של מידע.

הרבה זמן שלא פחדתי ככה. פחדתי מהעתיד, פחדתי שאוריה תגלה כמה אלון הוא לגמרי בשבילה.
אבל הפחד הכי גדול שלי היה, שרוני בחיים לא תגרום לי להרגיש את מה שאוריה גורמת לי.
ואולי בעצם, גם לא אף אחת אחרת

---------
פרק ככה באמצע היום עם המון המון מוזה😊
מחכה לתגובות ודירוגיםםםםם