"אתה יכול להיכנס" רותי, המזכירה של עופר חייכה אליי בנועם . החזרתי לה חיוך ופתחתי את הדלת.
אחרי התקרית אתמול, עופר ביקש מסער להיפגש איתי בדחיפות וזו בעצם פעם ראשונה שאני מבקר במשרד שלו. או יותר נכון, באימפריה שלו. שורות שורות של משרדים . אפשר לומר שיש לו צוות מערך שלם שמתפקד לעניין.
"בוא, תיכנס" עופר קם מכיסאו, צעדתי בהיסוס לא לפני שסגרתי אחריי את הדלת. סורק את המשרד המרווח והנוצץ שמסביבי. שורה של עיטורי כבוד תפסו את עיני ותהיתי לעצמי כמה שנים עופר מתפקד כראש המשטר.
"נעים מאוד, עופר." הוא חייך בנעימות, "אדם" לחצתי את ידו הגדולה ברשמיות.
למעשה, זו פעם ראשונה שבאמת פגשתי את עופר, הבוס של המנהל שלי, פנים מול פנים. סער הוא המנהל שלי והוא זה שדאג לתווך לי את כל הנדרש, התנאים והציפיות מצד עופר. ככה שלא באמת הייתה לנו איזושהי אינטראקציה אי פעם.
"תראה, אני שמח מאוד להכיר אותך. סמכתי על סער שידע באמת להביא לי את הבחור הנכון והוא לא טעה כשהמליץ עליך. אז קודם כל תודה רבה, תודה שהיית שם ברגע הנכון ומנעת אסון באמת גדול" הוא אמר ברשמיות, מתיישב בכיסאו ומגניב מבט או שניים אל עבר מחשבו האישי
"אפשר לשאול מה הסיפור עם רובי?" פניתי אליו בהססנות
"בהחלט... אני ורובי זה סכסוך של שנים. הוא צבר עליי המון כעסים בעקבות עסקאות סמים שמנעתי ממנו ברגע האחרון על ידי הצוות שלי, אז עכשיו הוא מנסה להתנקם בי במישור האישי. אתה מבין?" הוא לגם מכוס האספרסו שלו.
"אספרסו?" הוא שאל
"לא, תודה" סירבתי בנימוס
"ואני לא מוכן לזה..." הוא המשיך, "אוריה... אם לומר בכנות, זה כל מה שיש לי. היא הבת היחידה שלי ואני אקים מערך אבטחה שלם שיהיה סביבה אם צריך". הוא הוסיף ולרגע עורר בי קנאה קלה. כמה אהבה בין אבא לבת. כנה ואמיתית. כזו שתצלח כל מכשול.
"מה איתה באמת?" ניצלתי את השיח בכדי לשאול אותו. רוצה לדעת כל פיסת מידע עליה
"האמת..." הוא העביר יד בשיערו ושחרר אנחת ייאוש "לא פשוט, היא לא יוצאת מהחדר. היא לא הלכה היום לבית הספר מן הסתם, היא גם לא תלך בשבוע הקרוב. בכל אופן, עבר עליה מקרה לא פשוט. אבל מזל שהיית שם ברגע הנכון. אני בטוח שאוריה מאוד מודה לך"
הנהנתי לעברו קלות. יודע שהיא לא מודה לי בוודאות, שהשארתי אותה ככה עם אלפי סימני שאלה ואינספור שקרים. היא אולי מודה על כך שיצאתי מחייה.
"עכשיו כשנחשפת, רציתי להציע לך להישאר לעבוד בצוות שלי. להיות המאבטח של אוריה, בגלוי. עם מדים, בצורה מסודרת, תוספת סיכון, רכב אישי. מה אתה אומר?"
ההצעה ללא ספק קרצה לי. המשכורת גם ככה מאפשרת לי חיי מותרות ואף לחסוך כמה שקלים. אז בנוסף לכך, רכב אישי ותוספת כסף? מה רע? אבל משהו בי... משהו בי לא היה סגור. לא היה שלם. הכסף כבר לא עניין אותי, יותר כמו להיות לצד אוריה. אני לא יודע להחליט אם זה טוב או רע, עד שלא אראה אותה...
"אתה לא חייב להחליט עכשיו" הוא מיהר להרגיע אותי, קוטע את מחשבותיי.
"רותי תעביר לך את כל התנאים והסכם העסקה חדש בצורה מסודרת. קח" הוא הגיש לי כרטיס ביקור "תסמס לי ישירות מה החלטת. ותישן על זה איזה יום או יומיים"
פסעתי לכיוון דלת המשרד, מושיט יד לפתוח אותה. לא לפני שאזרתי אומץ ושאלתי
"עופר, אתה חושב שאוכל לפגוש את אוריה היום?" כמו מבקש אישור להיכנס אל ביתו, אל מבצרו
עופר הרים אליי את עיניו ומיהר להגיב "בהחלט. לדעתי זה יעשה לה טוב. אני חושב שהיא מאוד מאוד תשמח" הוא חייך אליי
אני לא חושב כך.
הנהנתי בנעימות, יצאתי ממשרדו וסגרתי אחרי את הדלת.
מריץ לעצמי בראש תסריטים אפשריים למפגש איתה.
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romansa"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
