"מעבירים את הישר האנכי לצד שמאל ואיקס שווה שלוש" שרון המורה ממשיכה לחפור, אבל להתרכז לא היה בכיוון בכלל. כי בכל פעם שאוריה הניפה את שערה אחורה, לכיוון השולחן שלי, גל הריח שלה הציף אותי וגרם לי לעצום את עיני לדקות ארוכות, כאילו אני לבד בכיתה. בעולם.
לא ידעתי מה יותר קשה לי בשבוע הזה שחלף מאז המקרה עם אוריה - זה שהיא מתייחסת אליי כרגיל ובכלל לא מזכירה את מה שהיה, או זה ששון מקרקר סביבה בכל הזדמנות והיא זורמת. בכל אופן, שניהם הרגישו כמו מוות בייסורים.
"היום על האש אצל דין, זוכר? קח, תרשום את עצמך" שני התקדמה לעבר פינת העישון, בדיוק כשבאתי להצית סיגריה. הנחתי את המצית באכזבה, אוחז עדיין את הסיגריה בפי ומביט בדף מקושקש בעפרון ומלא במחיקות - רשימה לעל האש.
רגע... תהיתי לעצמי, אוריה לא אוכלת בכלל בשר. אז מה היא תאכל? היא תבוא בכלל?
"מי... מי יהיה?" שאלתי, נזהר במילותיי, סורק את הדף ומחפש את השם שלה.
"מה הכוונה מי יהיה? תהיה קצת יותר ספציפי, אתה יודע...זה כיתתי" שני גיחכה
"התכווונתי, מישהו הודיע שהוא לא מגיע?"
"אה..." שני גירדה בראשה, "חוץ מהילה שיש יום הולדת לאחותה, לא יודעת על עוד מישהו" היא השיבה.
הנחתי את הסיגריה והוצאתי את הפלאפון. אני חייב לברר עם סער.
יש משהו בערב שאני צריך לדעת עליו? סימסתי לסער. מתעניין בענייני עבודה אבל יותר בענייני אוריה .
מפגש חברתי בבית של דין. ב20:00. סער סימס לי מהר חזרה. מרגיע את מחשבותיי וממלא את ציפיותיי.
טחבתי את הפלאפון חזרה לכיסי, כששני עדיין לצידי מרפרפת על דף הרשימות וכותבת עוד דברים נוספים.
הרמתי את עיני חזרה, אוחז במצית, מת להדליק כבר את הסיגריה המזורגגת, שלפתע עיני קלטו את אוריה. הרגשתי את הלב שלי צונח בכל פעם שהיא שחררה צחוק רם לכל עבר. לצידה עמד שון, עוטף את כתפה בידו, בטבעיות מדי.
שנאתי את זה. אבל יותר מהכל שנאתי את עצמי ואת העבודה המחורבנת הזאת.
מבטינו הצטלבו לשניות אבל לא נראה שהזיז לה. כי היא חזרה להסתודד עם שון, הפעם צוחקת בקול רם יותר.
לא ידעתי מה אני מרגיש לגבי זה. לא ידעתי מה המטרה שלה או מה היא מנסה לעשות, מה שזה לא יהיה - זה בהחלט הצליח לה.
בחוסר איפוק מוחלט פניתי לשני.
"מה...מה הקטע?" סימנתי לשני, מצמצם את עיני, כאילו מתכוון לשון ולאוריה.
"אההה..זה?" שני שאלה בחיוך מנצח, "זה כבר שבוע ככה. הם קרובים מתמיד". הלב שלי צנח לרצפה. אם החברה הכי טובה שלה אומרת - היא יודעת.
"וואלה" הנהנתי. אך שני חזרה להתעסק בדפיה עד שלפתע קמה ממקומה.
"אני חייבת לזוז, יש עוד מלא ארגונים להערב".
לא עברו מספר צעדים והיא עצרה בהססנות, כאילו נזכרה במשהו.
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romance"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
