שומר הראש שלה

חלק 6 - במסיבה של דור

"אני כאן ליד הבית, הכל עליי" לחשתי חרישית אל תוך מכשיר הקשר.

"אבי מוריד אותה שם יחד עם שני עוד 10 דקות. הם יצאו כבר" סער ענה מבעד למכשיר הקשר.

"ואדם..סופר ריכוז. אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך" סער המשיך.

"סגור. נהיה בקשר" חתמתי את השיחה והכנסתי את מכשיר הקשר לכיס האחורי בג'ינס. העברתי יד על הנשק האישי שלי, הכל במקום.
הטישרט עם הג'ינס הזרוק בשילוב האולסטאר הלבנות, העניקו לי מראה של תיכוניסט מן המניין. דאגתי לכסות את הנשק בחולצה ועליה ג'קט ליתר ביטחון, למרות שלא היה מי יודע מה קר.

התחלתי להרגיש את האחריות הגדולה המוטלת על כתפיי היום. הגיעו דיווחים לידי סער שככל הנראה יש חשש לניסיון פגיעה בעופר, שיתבצע דרך אוריה. האנשים של רובי לא פראיירים ויש מצב שינצלו את העובדה שהיא במסיבה מלאה באנשים, ולכן אסור לי להוריד את העינײם ממנה. לרגע.

נכנסתי לבפנים, סורק את הבית של דור תוך כדי שאני מהנהן לשלום לכל מיני תלמידים מביה"ס. השתדלתי לא ליצור קשורים הדוקים מדי, להישאר "החדש המוזר" כפי שהקפדתי בחודשיים האלו. ידעתי שאין בזה טעם. בסופו של יום זו עבודה. אני לא חבר פה של אף אחד וגם לא אהיה.

הבית אמנם היה די גדול  אבל הכל נראה תקין. חבורות קטנות של תיכוניסטים בכל פינה, שאת רובם זיהיתי מביה"ס, שולחנות אלכוהול ופיצות פזורות בין לבין.

"תקין" אני מעדכן את סער וממהר להחזיר את מכשיר הקשר לכיס האחורי.

הרמתי את ראשי, ממשיך לסרוק את הבית מכל כיוון עד שעיניי ננעצו בעיניה של אוריה. היא עמדה בכניסה יחד עם שני, וללא ספק היה קשה לפספס אותן. או יותר נכון.... אותה.

היה באוריה משהו שונה משאר התיכוניסטיות של גורדון, אולי השילוב של השיער הבהיר עם הירוק בעיניים או שבכלל הביטחון שלה או אפילו החיוך....לא ידעתי להצביע בדיוק מה זה מבין הכל, אבל ללא ספק, זה שבה את ליבם של הרבה.

אוריה נכנסה, מקפידה לפזר חיוכים לכל עבר, לנשק לשלום תלמידים מהשכבה ואפילו לעצור ולהגניב איזו פיצה. כן...המאכל האהוב עליה.
כל הזמן הזה העיניים שלי עליה, לא עוזבות אותה, בדרך הכי אלגנטית וסמויה שמרתי עליה.

לגמתי שלוק מהזירו, כי אלכוהול לצערי לא בא בחשבון בזמן עבודה ובזווית עיניי ראיתי אותה מתקרבת אלי.

"או שלום..." היא חייכה חיוך עדין והתקרבה אליי, התכופפתי לכיוונה, מאפשר לה לנשק את לחיי השמאלית באופן חברי.

"שלום שלום" החזרתי חיוך מוקפד. "באת עם שני?" שאלתי שאלה רטורית שגרמה לה להנהן, לוגם עוד שלוק מכוס הזירו שבידי ולא מסיר עיני ממנה.

אוריה הייתה יפהייפיה. למעשה, הכי יפה בבית הזה, או... הכי יפה שפגשתי לאחרונה, אני לא סגור על זה לגמרי.

אוריה הנהנה. "בוא, תצטרף אלינו... אנחנו הולכות לשבת עם החבורה בחוץ" היא סימנה לי עם ידה, גורמת למחשבותיי להסתלק ולקפוץ על ההזדמנות. להיות בקרבתה יעזור לי לשמור עליה טוב יותר מאשר לחפש אותה ולרדוף אחריה בלי סוף כל הערב.

יצאתי החוצה והתיישבתי על כיסא פלסטיק, ליד דור כשבצידי השני יושבות אוריה ושני

"רוצה?" קלטתי את שון מושיט לאוריה כוס וודקה, מציע לה ללגום ממנה. היא לא שותה.

"היא לא שותה" הסטתי מבטי אליו בזריזות. חושב מחשבות בקול כמו דפוק.

אוריה תקעה בי מבט מופתע.

שון הנהן והעביר את הכוס לדורין, אבל מבטה של אוריה עדיין היה תקוע עליי. התאמצתי לא להביט בה, כי ידעתי שאצטרך לספק הסברים שאין לי.

"לא הבנתי מאיפה אתה יודע?" היא שאלה פתאום

"שיערתי" עניתי, "את ילדה טובה מדי" לגמתי מהזירו תוך מאמץ לא להביט בה.

"אני כבר חוזר" רכנתי לכיוונה ולחשתי לה. אולי כדאי לי באמת להשתחרר מהמצב המביך שנכנסתי אליו.

קמתי מכיסאי והתקדמתי אל עבר הבית, מביט בשעון ומנסה לאתר את השירותים, אני חייב לעדכן את סער שהכל תקין. אוריה עקבה אחריי במבט עד שנעלמתי מהאופק.

הוצאתי מכיסי את מכשיר הקשר והגברתי אותו מעט, "סער", לחצתי על המכשיר, "הכל תקין".
סער אותת לי חזרה.

דפיקות בדלת נשמעו אך השתהיתי עוד מעט בשירותים ואפילו הורדתי את המים ושטפתי ידיים בכדי לא לעורר חשד.

יצאתי מהשירותים, מאפשר לאחת התלמידות להיכנס במקומי וממהר לצאת החוצה.

פתחתי את דלת הבית, יוצא לכיוון החצר. עיני סרקו את האיזור, אך להפתעתי, הכיסא של אוריה נותר ריק.

אוריה. אוריה. אוריה.

עיני המשיכו לרצד בין כל הסובבים אבל היא לא הייתה בשום מקום.

"ראית את אוריה?" לחשתי לכיוון אוזנה של שני, אך היא הנהנה בשלילה.

לא מבין איך היא פאקינג יכולה להיעלם ב10 דקות הילדה הזאת.
חזרתי לביתו של דור, ממהר לסרוק את המטבח, לפתוח בעדינות את כל החדרים בבית.

אוריה לא באף אחד מהם. היא גם לא בחצר.

אוריה נעלמה.

שיט. אני חתיכת דפוק.