ירדתי מהמדרגות מתהלך כסהרורי. אורות הסלון סינוורו אותי. בצעדים נונשלנטיים התיישבתי חזרה במקומי.
"מה... קקי?" גאיה לחשה בהתבדחות לכיווני ושחררתי צחוק גדול, מתבונן בסובבים אותי ומוודא שאף אחד לא שומע.
"התעכבתי כי לא מצאתי את השירותים" לחשתי חזרה, משקר במצח נחושה.
האווירה הייתה שמחה וצוהלת, חלק מהעובדים כבר סיימו לאכול, אחרים אחזו בקינוח וכאלה ששיחקו עם קיסם בפה, שבעים ומאושרים. קינאתי בכולם, לרגע כבר לא הרגשתי חלק. לא הרגשתי שייך. כבר לא היה תיאבון להמשיך, רציתי רק לקום וללכת משם.
"אני חושב שתיכף נתקפל" לחשתי לכיוון גאיה שהחזירה לי מבט תוהה כלא מבינה למה כל כך מוקדם. עושה את הרושם שהיא נהנתה מאוד.
נגסתי ביס אחרון מהקבב שכבר התקרר, למשמע נקישות העקב של אוריה, שהצטרפה לשולחן. הפעם בחיוך רחב ואובר ביטחון עצמי, לא שהיה חסר לה.
"לא תכיר לי את המיועדת?" היא רכנה למולנו בחיוך רחב. עומדת מצידו השני של השולחן בנוכחות מרשימה למדי. שיערתי לעצמי שגם גאיה הריחה את הריח המשכר שלה.
"בטח..." כיחכחתי בגרוני, תיכף נחנק. מזל שבלעתי כבר את הבשר הקר. מנסה להבין את המהלך התמוה של אוריה.
"זו גאיה" חייכתי, חש את גאיה מחזקת אחיזתה סביב זרועי השרירית כמסמנת טריטוריה.
"וזו..." אהבת חיי הנצחית.
רציתי לומר אך נאלמתי דום. מתחבט איך להציג את אוריה.
"הקודמת שלו" אוריה שלפה שפן מהכובע, מותירה אותי בהלם לא לפני שמיהרה לתקן בהלצה.
"העבודה הקודמת שלו. הוא היה המאבטח האישי שלי" אוריה הוסיפה בגאווה. גאיה הנהנה לעברה באיטיות. מנסה לעכל כל משפט שנאמר מפיה.
"תהנו" אוריה הנהנה קלות, הסתובבה והתקדמה להמשך השולחן, מתיישבת באחד הכיסאות.
היו בה עוצמות שלא יכולתי להסביר. היא שידרה נוכחות של בחורה בת 25, ולא ילדונת בת 18 שעוד לא סיימה תיכון.
אחת כזו שיש בה הכל מהכל. אחת כזו שכל אחת תקנא בה ובו זמנית תרצה להיות חברה שלה.
"יאללה, זזים" התרוממתי ממקומי בחדות, מתכוון לסיים את הערב הזה כמה שיותר מהר. גאיה השתרכה אחריי ונפרדנו מכולם באלגנטיות, הנהוני שלום וחיוכים מזעריים.
בדרך חזרה הביתה שתיקה של אי נוחות אפפה את חלל רכב. השיר שהתנגן כאילו חיפה על כך, אבל משהו בכל אופן היה לא ברור באוויר.
"ראיתי איך היא מדברת עליך...." גאיה לקחה נשימה עמוקה, מבטי לא זז מהכביש אך יכולתי לשמוע את נימת העצב משתלטת עליה, או שאולי זו הייתה נימת קנאה "ובאיזה אופן אתה מסתכל עליה.... הייתם בקטע פעם, נכון?"
הידקתי אחיזתי על ההגה. מריץ אחורה את כל מה שאני ואוריה עברנו כל התקופה הזו. את כל מה שהבנתי היום. מנסה להכיל את סלט הרגשות שמתערבל אצלי עכשיו בלב.
הבטתי בה למספר שניות והחזרתי מבטי אל עבר הכביש, עוצם את עיני.
"לא חושב שהקטע הזה אי פעם נגמר" ולראשונה היה לי האומץ להודות זאת בקול. בעיקר בפני עצמי.
-------------
מה דעתכן/ם??????
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romantizm"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
