שומר הראש שלה

חלק 8 - יום חופש

כל הדרך לליה נסעתי כמו מטורף, מגביר את הרדיו על שיא הווליום ומנסה בכל דרך אפשרית להשכיח ממני את הסיטואציה עם אוריה.

זה רק היסחפות של אותו הרגע, היא בסך הכל ילדה בת 18, אני מקבל משכורת מאבא שלה, אני מנסה לשכנע את עצמי בשלל תירוצים מטומטמים. יודע כמה העבודה חשובה ולי וכמה אני נאמן למערכת, לעופר, לסער.

מבין כמה אני ואוריה זה אף פעם לא יהיה אפשרי.

אני לוחץ על הגז חזק יותר ומריץ בראש עוד ועוד נקודות שליליות שיכולות להעלות לי.

ליה פתחה לי את הדלת, השעה הייתה כבר 23:20 אבל זה לא עניין אותי.
"אדם?" היא נשענה על פתח הדלת בחיוך תוהה.
לא אפשרתי לה לדבר. אחזתי בלחיה עם שתי ידיי והצמדתי את שפתיי לאלה שלה. מנסה להעלים את אוריה.

זה לא עזר. כי כשפתחתי את עיני - להביט בליה, היה להביט באוריה. שוב ושוב ושוב.

אז שכבנו. לשכב עם ליה מבחינתי פותר את הכל. נשקתי לראשה כשהיא שכובה לצד פלג גופי העליון, חובקת אותי ועוברת עם אצבעותיה על קווי מתאר הריבועים שלי.

"מה קרה שבאת?" היא הרימה עיניה אליה, לא משנה מנח שכיבה.
"אני מבטיח לחזור לעצמי, מה את אומרת?" הצהרתי בקול צרוד וחלש, כמו מי שרוצה לקוות, כמו מי שמצהיר יותר לעצמו מאשר לליה.

אבל ליה לא הסכימה. את הבטחות הסרק שלי היא כבר רגילה לשמוע. היא מספיק חכמה להבין שאני בסערת רגשות, שהשתבשתי, שאני לא סגור על עצמי. למרות הכל, היא הודתה שזה היה שווה את זה, אפילו רק בשביל לילה אחד ללא מחויבות בינינו.

בדרך הביתה כל מה שרציתי היה לצלול למיטה ולהתחיל כבר יום חדש, יום ללא אוריה. אבל היה לי ברור שאני ושינה זה לא משהו שקרוב אפילו ללקרות. אני חייב חופש, החלטתי.

פשטתי ממני את החולצה בכניסה לחדר, נשכבתי על המיטה משפשף את פני בחוזקה ומשחרר אנחה ממני....

בעיקר תוהה איך פאקינג ילדה בת 18 לא יוצאת לי מהראש.

אני: אני לוקח חופש יומיים. אני חייב אוורור.

סימסתי לסער, לא ממתין לתשובה וגם לא דואג לגבי העתיד שלי בתפקיד. פשוט סוגר את הפלאפון, מטיח אותו על המיטה ושמח שמחר בבוקר יהיו לי עוד כמה שעות שינה להשלים, במקום לשמוע את המורה שרון על הבוקר.

זין על הכל.