שומר הראש שלה

פרק 31 - בדרך לסופ"ש אוהלים

לשמוע את אלון משתף במבט מאוהב על אוריה לצד ענייני עבודה, שרף לי את הלב בכל יום מחדש. אבל לא נותר לי חוץ מלספוג את זה ולייעץ לו עצות אמיתיות. כי למרות הכל, אני חבר אמיתי. אני מוכן לזייף כל הצגה, אבל את זה אני לא מוכן לזייף. זה לא מגיע לאלון.

"אתה יודע אחי, יש משהו אחד שעדיין קשה לי איתו" אלון זרק לעברי, בזמן ששנינו ישובים במרפסת שלי על כיסאות פלסטיק חצי שבורים, שואפים אוויר קריר ונעים אחרי יום עבודה עמוס במיוחד.

"מה אחי?" הוצאתי סיגריה מהחפיסה והדלקתי אותה.

"אמרתי לה אתמול שאני אוהב אותה והיא פשוט לא הגיבה" אלון הביט בי. המבט שניכר עליו היה מאוכזב. ואני לא הכלתי את האמירה. הרגשתי כמו סכין שננעצת לי בלב. הוא אוהב אותה. הוא באמת אוהב אותה.

לא ידעתי איך להרגיש לגבי זה. לשמוח שהיא לא הגיבה או להתעצב בשביל אלון?

"אני חושב שזה אולי עוד מוקדם לה אחי, בסך הכל עבר רק חודש...אתה יודע. אפילו אני עוד לא אמרתי לרוני שאני אוהב אותה" שאפתי אוויר עמוק לריאות.

"ואתה אוהב אותה?" אלון שאל

"את מי?" הפניתי אליו מבט במהירות, לרגע מתבלבל.

"את רוני" הוא צחק

"אההה" צחקתי גם. יצאתי אידיוט. "אני עוד לא יודע אחי, זה עוד מוקדם וטרי אתה מבין?"

אלון הנהן והמשיך לאחר מספר דקות של דממה.
"אבל זה לא רק זה אחי, אתה מבין.. חוץ מנשיקה עוד לא קרה בינינו כלום. אני מרגיש שהיא כל פעם דוחה את הרגע. אני כבר לא ילד ועבר כבר חודש, כמה אפשר להחזיק?" הוא העביר את ידו בשערו בתסכול. לקחתי אנחת רווחה ועצמתי לרגע את העיניים, מודה לאלוהים שהוא מעניק לי תשובות מבלי שאבקש.

"תיתן לה את הזמן שלה אחי, היא בסך הכל ילדה בת 18" אמרתי. אבל לא בדיוק האמנתי בזה. אוריה היא הרבה יותר מסתם ילדה בת 18, מבחינת עומק ובגרות. היא כנראה לא בטוחה באלון עדיין.

"כן אה" אלון סיכם את השיחה והסכים איתי, לוגם מעט מהמשקה שלו.

"יש השבוע סופ"ש אוהלים למחוז דרום, אתה מתכוון להירשם? דרך קטי נרשמים" אלון שאל לאחר מספר דקות. תהיתי לעצמי מה יש לי לעשות בסופ"ש אוהלים, בשיא הקור.

"נראה לך שאני משוגע? רוני בחיים לא תרצה. אמצע אוקטובר עכשיו. אלו כל סיבה מוצאים איך לחגוג, המחוז הזה" גיחכתי.

"מה אכפת לך?" אלון טפח על כתפי, "תשאל אותה, אוריה דווקא זרמה" הוא זרק לאוויר. נותן לי סיבה להתארגן על שק שינה וכרבוליות.

"אני אבדוק איתה" זרקתי כבדרך אגב. לוקח שאיפה אחרונה ומכבה את הסיגריה בתוך המאפרה.

-------------------

"שק שינה" אלון צועק בהתלהבות, "יש"
"גזייה", אוריה ממשיכה לענות "יש"
"בגדים חמים?", "יש".

"נהדר, יצאנו?" הוא חייך לכולנו. קשה לי לתאר את התחושה הזו של נסיעה שעה ורבע ברכב יחד עם אוריה. אבל אלון הציע והתעקש, והתקשיתי לסרב.

לא יכולתי לוותר על השטות הזו של סופ"ש אוהלים והאמת שרוני ממש התלהבה מהרעיון, כך שכל הסיבות פשוט הניעו אותי לבוא.

ידוע שאני דפוק ומנצל כל שטות רק כדי לראות אותה. אבל קשר עין לא היה שם, לא לפני שעלינו לרכב וגם לא בעצירת הביניים.

"משהו לשתות, בנות?" שאלתי כבדרך אגב, והפעם הפניתי אליה מבט. האמת שזו הייתה הפעם הראשונה שהתבוננתי בה מהרגע שנפגשנו היום. הסווטשירט המנטה שלבשה כל כך החמיא לצבע המשוגע בעיניים שלה, היא הייתה כל כך יפה כך שגרמה לכל אחת אחרת בעולם פשוט לא להיות קיימת. גם לא לרוני.

"אני לא, תודה" היא חצי אמרה, חצי לחשה, לא מביטה בי. מתבוננת אל מחוץ ונראית טרודה במחשבות. מסיטה את שערה אחורה במן תנועה שגורמת לי להשתגע מבפנים.

"רוני?", רוני הביטה בי בחיוך "אני סודה, תודה אהובי" היא שלחה לי נשיקה באוויר שהעלתה בי חיוך. מבטה של אוריה לא זז.

"אני נכנס רגע לשירותים, תביא לי מים" אלון צעק לעברי בדרכנו לאלונית.

"2 מים, אחד סודה ואחד..." הבטתי בתפריט. אייס קפה. היא אוהבת את זה ברמות, אין מצב שתסרב לזה. הרהרתי לעצמי, נזכר בתקופה שנאלצתי ללמוד כל פרט ופרט עליה וכמה שאהבתי את זה עם הזמן "ואחד אייס קפה בבקשה".

הוצאתי את התשלום מהארנק ולקחתי את כל המשקאות, מנסה לשרוד את ההליכה לרכב, בעודי מגיע.

הנחתי את בקבוקי המים על מושב הנהג, אלון טרם חזר.

"קחי, רוני" הגשתי לה את הסודה.

"אוריה, קחי" זרקתי כבדרך אגב מגיש לה את האייס קפה.

היא הרימה אליי מבט ואם הייתי יודע שאני צריך להשקיע כולה 15 שקל בכל פעם בשביל לקבל מבט כזה, הייתי שם גם 500.

"הייתי בטוחה שלא ביקשת כלום" רוני הפתיעה את אוריה באמירה. הבטתי דרך המראה ברוני ואוריה שישבו במושב האחורי. מתארגן, וחוגר את עצמי. משתדל להיראות כאילו אני לא מעמיק בשיחה.

"התחרטתי וסימסתי לאלון" היא חצי לחשה, משקרת במצח נחושה ומביטה בי דרך המראה, מבט ארוך ושורף. שומרת את הסוד הקטן ביני לבינה.

--------------
אמאל'הההה איך חם לי!!!!! וכמה שאדם ואוריה עושים לנו חם בלב🥴😊

אז איך היה הפרק???? שתפו אותי!!