"אתה חתיך בקטע אחר. סתם שתדע" היא התרפקה עליי, מתחפרת בתוך חזי. הפניתי מבטי אליה, בחיוך מסופק,
"משוגעת", נהנה לשמוע את המחמאה שגרמה לאגו שלי לתפוח עוד יותר.
היא העבירה אצבעותיה על בטני, משרטטת קוביה קוביה כך שעור גופי הופך למן ברווז רווי נקודות כתוצאה מצמרמורת.
"בא לי שנישאר ככה לנצח. שלא תלך לעבודה מחר" היא עלתה לכיווני, כך שגופה הקביל לגופי, גורמת לכל חושיי להתעורר לגמרי, אם לרגע הייתי עייף.
"מה אתה אומר, תיקח חופש?" שיערה גלש על עורי החשוף, מדגדג ומדליק אותו. הקול התינוקי שיצא ממנה לא היה מספיק משכנע. הפכתי אותה בעדינות כך שהייתי מעליה, גופה היה נראה כה קטן תחתיי, והלבוש המינימלי שכלל סט מאוד מזערי, הדליק אותי עוד יותר.
"את יודעת שאני בתפקיד החדש עכשיו. אסור לי בתכלית האיסור להבריז בשלב הזה של ההתחלה. אני עוד בונה את עצמי" מלמלתי בחצאי מילים תוך שאני שותל נשיקות בצווארה, כאלה שמדגדגות אותה ללא הרף. היא צוחקת בקול גדול, אך לא מצליחה לנוע יותר מדי תחת ידיי הכובלות את ידיה.
"את תבואי איתי מחר לערב גיבוש, נכון?" שאלתי, ממשיך לפזר עליה נשיקות ללא הרף, אך הפעם יורד מעט לכיוון הכתף ומשחרר את ידיה, מאפשר לה להניח אותן על לחיי.
"מה אני מקבלת בתמורה?" היא שאלה בחיוך, והניחה נשיקה עדינה על שפתיי, כאילו לא מספיק לה לבלות איתי.
"מה זאת אומרת?" התרוממתי ממנה במבט תוהה, ונעלב אך מחויך "אותי, עטוף בסרט. ארוחת ערב וחברים מהעבודה שלי. יותר מזה?"
צחוק גדול השתחרר לחלל האוויר "בתנאי אחד" היא ניצלה את ההזדמנות וחמקה מתחתיי, חוזרת לצד זרועי ומתחפרת בתוכה.
"שבסוף השבוע הקרוב אתה אצלי. אני כבר מבטיחה בלי סוף לאמא שלי שאביא אותך".
כבר שלושה שבועות שאני והיא יחד. צמודים מתמיד. מכירים יותר ויותר ובעיקר מנסים לתחזק זוגיות יציבה.
אין ספק שמאז שהפכנו זוג בהגדרה, הכל הפך טוב יותר. קיבלתי באהבה את התפקיד החדש, אמנם הוא היה ניהולי ולא דרש ממני להיות בשטח, אבל ללא ספק המשכורת הוכפלה והיה לי רכב צמוד משלי. רק לעצמי. מבלי להיות תלוי באף אחד.
אפשרתי לעצמי להיפתח, להכיר, להתחבר.
"בסדר, קרציה" נכנעתי, למרות שלא מתתי על הרעיון. הפחד שיתק אותי. ואני אדם שקשה מאוד להפחיד אותו.
לא ידעתי להצביע ממה אני בדיוק מפחד.
אבל משהו במחויבות אליה, בפגישה עם ההורים שלה, גרם לי לחוסר נוחות. גרם לי לאי שקט תמידי לגבינו.
"אני חושבת שאתה בערך הדבר הכי טוב שקרה לי" היא הביטה בי ותווי פניה הרצינו. חושפת כנות מוחלטת ומרתיעה.
הנחתי את אגודלי על לחיה, מלטף בעדינות. ומילים לא היו לי. רק חיוך אחד צדדי, ששיקף הערכה עמוקה אך הסתיר פחד אמיתי. אחד כזה ששוב מאיים להשתלט עליי.
אחד כזה שמהדהד בראשי ומזכיר לי כל רגע מחדש שמחר בערב הגיבוש אני פוגש בה. וזה לא הולך להיות פשוט.
מחר אני פוגש באוריה, כשגאיה אחוזה בידי כבת הזוג שלי.
----------------------
מי ציפתה כל הפרק שמדובר באדם ואוריה?? 😄😄😄אתן בטוח אחרי התקף לב.
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romance"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
