ריחות הבשרים שעלו באוויר עשו אותי רעב עוד יותר. השולחן כולו היה מדוגם בכלים חד פעמיים שדמו מאוד לכלים רגילים יוקרתיים. עליו הונחו שלל סלטים ותוספות כיד המלך. אין לי ספק שעופר ואשתו יודעים לארח. מוזיקת הרקע הים תיכונית הכניסה לאווירה ויכולתי לחוש שזה הולך להיות ערב מושקע.
זה כבר תקופה שעופר חופר לנו במשרד שהוא רוצה לארגן ערב גיבוש לכל המחלקה, ושמגיע לנו מדי פעם להשתחרר. האמת, הוא צודק.
כולנו שקועים כל כך בעבודה ובטרדות העומס שפוקד אותנו בתוך הצוות, ובמיוחד אני, העומד בראש הכל, מקבל באהבה ומבצע במסירות את התפקיד הדורש והסמכות הכבדה המוטלת עליי.
"וואלה אתה.. אני שמח שאתה חלק מאיתנו" אלי מצוות רכש טופח על שכמי מן טפיחה חברית, מזכיר לי שכולנו כאן כמו משפחה.
"לא תכיר לי את האישה?" מבטו המחויך יחד עם אצבעו הופנו לכיוון גאיה שהעלתה חיוך רחב.
"בטח...זו גאיה..." הצגתי אותה בפניו, "גאיה" פניתי עכשיו אליה, "תכירי, זה אלי, כל מה שמעניין אותו בעבודה זה באיזו שעה אוכלים צהריים" התבדחתי בקול, גורם להם לצחוק.... אלי היה אחד כזה מסתחבק. הוא היה בין האנשים האהובים עליי במחלקה.
"בואנ'ה, לא יצא לנו לדבר על זה" הוא לפתע הרצין, "אבל שמעתי שלפני שהגעת אלינו שמרת על הקטנה של עופר וניטרלת אחד משל רובי זה נכון?" הוא שאל כמו ילד קטן ומתלהב, כאילו מינימום אבטחתי את טראמפ.
גירדתי את ראשי בחוסר נוחות. רציתי כמה שפחות לעסוק בכל מה שקשור לאוריה. הערב התחיל מצוין ופיללתי ששום דבר לא יהרוס לי את ההרגשה.
"כן...בקטנה אתה יודע. ביצעתי את העבודה שלי" עניתי בפשטות, משתדל לא להרחיב את השיחה.
"גם נאה, גם מקצועי. ראית דברים כאלה?" אלי המשיך לפזר עליי מחמאות, פונה לגאיה.
"האמת שלא" גאיה שילבה אצבעותיה באצבעותיי, מפנה אליי חיוך. "תשמרי עליו" אלי הרים אצבע מורה, טופח לי בשנית על השכם שניה לפני שנעלם מעינינו.
התיישבתי סביב שולחן האוכל הארוך שהכיל כ20 מקומות כשגאיה לצידי.
"אתם ממש מגובשים" גאיה לחשה לעברי, "מאוד" הסכמתי איתה. אני באמת אוהב את העבודה שלי.
האלכוהול התחיל להתפזר בין השולחנות, וככל ששתו יותר, היה מצחיק יותר. ידעתי שיש עליי את האחריות להחזיר את גאיה הביתה, אז לא הגזמתי.
הבטתי סביב, בזמן שגאיה פטפטה עם אשתו של ירון, שהתיישבה לצידה. סורק את הסביבה במן ציפייה או אפילו פחד, ולא מצליח לקלוט את מה שעיני מקוות כל כך לראות.
כשלפתע צללית מוכרת ירדה באלגנטיות במורד המדרגות, לבושה בשמלה צמודה ועקבים שהוסיפו עוד כמה סנטימטרים לגובה שלה.
חודש לא התראינו וזה הספיק לי בכדי לזהות שהיא רזתה. אפילו מאוד. לא הצלחתי להתעמק האם זה מתאים לה או לא כי כל כולי הייתי עסוק בלהביט בה. עוקב עם עיניי אחריה לכל מקום, סורק את כולה כמה וכמה פעמים, מזכיר ללב שלי איך מבצעים את הפעולה "להרגיש".
והוא כמן צייתן מבצע את הפעולה, מתעלם מהראש המזורגג שלי שלא מצליח לשלוט עליו.
"מי זו?" גאיה לחשה לי, מביטה בה, מסתירה עם ידה את שפתיה. כנראה שהייתי מספיק שקוף.
"זו הבת של עופר, הבוס שלי" לחשתי חזרה. נאבק בעיניי שרצו לשמור את עצמן עליה.
כנראה שאלוהים ממש רצה לנסות אותי כי כשהיא סוף סוף הואילה להישיר אליי מבט, הבנתי איך זה באמת מרגיש. וכמה זה כואב.
כל הגוף כאב לי. לא זוכר מתי הרגשתי כאב כזה.
שניות ארוכות היא הביטה בי, ממקדת ונועצת את מבטה בעיני, שורפת כל חלק בי עם העיניים היפות שכל כך התגעגעתי אליהן, שלילות שלמים לא נתנו לי מנוח.
הלב שלי נחת וחזר אולי מאה אלף פעם. מצפצף על כל חלק אחר בגוף שלי ופשוט עושה מה בזין שלו.
נאלמתי דום למולה שוב. לא מצליח אפילו לומר "שלום" אחד מזורגג.
"אוריה" שמה התנוסס על שפתיו של עופר, "בואי, בואי לפה תכירי את ליאת" הוא צעק מקצה השולחן. גורם לה להסיט את מבטה ממני בחדות כואבת ולהתקדם בצעדים איטיים לעברו.
המשכתי לעקוב אחריה, מתעקש לתלות תקווה בעיניה שוב, אבל הדבר לא קרה.
הם הסתודדו עוד מספר רגעים עד שהיא נעלמה מהאופק וחזרה אל תוך הצללית השחורה לעבר פנים הבית.
"אני חייב לשירותים" לחשתי לעברה של גאיה בשניות של חולשה, מתרומם מהר ממקומי ומציית ללב המזורגג כמו כנוע במלחמה.
--------------------
אמאלההההההההההה
קדימה תגובות!!!!!!! חייבת לקרוא מה אתן חושבות!
יש הרבה ציפיות לפרק הבא.
השערות מה יקרה?
YOU ARE READING
שומר הראש שלה
Romance"ואגב..." הרמתי את ראשי, אוריה נעצרה, היא השתהתה למספר שניות. "אני אוריה" היא הביטה בי מבויישת. החזרתי לעברה הנהון קל שלא אומר הרבה. נעים מאוד אוריה. אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך. חודש שלם כל מה שאני עושה זה רק להכיר אותך. ...
