מאוהבת בלוחם

15

לאט לאט עברו להם חמישה חודשים נוספים, היום בלילה הם נכנסים לסוריה, לפני 6 שעות בערך חזרנו לישראל ואז נסענו ישר לצפון, לגבול סוריה, אף אחד לא יודע שאנחנו כאן, גם לא המשפחות שלנו.
בחמישה חודשים האלה, יצא לי כבר להכיר את אמא של סטיב והוא כבר הכיר את שלי, אמא שלו כל כך מקסימה אני מתה עליה הבעיה היא שבזמן האחרון אני וסטיב לא כל כך בטוב, כל האימונים שלו וההכנות למבצע רק עשה לנו רע.
הוקם עבורנו מתחם קטן של כל הכוחות סיוע שנשארים בתוך ישראל, ישבתי בתאג״ד הזמני שהקימו לנו והתפללתי לאלוהים שיחזיר לי את סטיב בשלום, רבנו היום בטיסה ואין לי מושג איפה הוא, אני רק רוצה לראות אותו לפני שהוא נכנס לשם.
הלכתי למתחם אימונים שהקימו, בטוחה שהוא שם. נכנסתי למתחם וראיתי אותו מתאגרף עם שק. צפיתי בו בלי להפריע בתקווה שישים לב אליי בשלב כלשהו.
״צריכה משהו?״ הוא שאל כששם לב אליי מבלי להסתכל עליי אפילו.
״אתה יכול לעצור שניה?״ שאלתי כדי שאוכל להפרד ממנו כמו שצריך. ״לא משנה מה זה יהיה זה לא חשוב כרגע כמו שחשוב שאני אתאמן״ הוא אמר והרגשתי את הלב שלי פשוט מתרסק על הרצפה.
״תפסיק כבר״ אמרתי כשהדמעות עמדו בגרוני וללא ספק היה אפשר לשמוע את זה עליי, הוא הפסיק להכות בשק ותפס בו על מנת שיעצור.
״מה״ הוא אמר ושתה מהבקבוק מים שישב עבורו בצד.
״אני יודעת שרבנו, פשוט רציתי שנשים את זה שניה בצד, אני כל היום בחרדות ואתה אפילו לא נותן לי להפרד ממך כמו שצריך, אני מבינה שכרגע זה פחות חשוב לך אבל תן לי לפחות את זה״ אמרתי ופה הדמעות כבר זלגו ללא שליטתי.
הוא הרכין את ראשו חסר מילים ״אפשר שתפסיק להתייחס אליי ככה״ אמרתי מלאה בדמעות ופגועה עד אין סוף. ״אתה בכלל אוהב אותי עדיין?״ שאלתי והוא הסתכל עליי ״מה זאת השאלה הזאת, את באמת חושבת שאני לא אוהב אותך יותר?״ הוא שאל בעצבים ואני רק הרכנתי את ראשי ״אני כבר לא זוכרת מתי הרגשתי שאתה באמת אוהב אותי כמו שאתה אומר״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט פגוע אך ראו עליו שכל האגו התחיל להשתלט עליו.
״את ממש צריכה לקבל פרס על חברת השנה״ הוא אמר בציניות ואני שוב, ספגתי את המילים ונפגעתי אבל די נשבר לי, אני לא יכולה לסבול את זה.
״אני סיימתי איתך״ אמרתי ובאתי ללכת, הוא תפס בידי ועצר אותי, ״את עושה ממני צחוק?״ סטיב אמר הסתכל על פרצופי הבוכה ,״נראה לך שאני צוחקת?״ צעקתי עליו. ״אני נדהם איזו חברה מדהימה יש לי, שנייה לפני שאני נכנס לסוריה אני מקבל ממנה פרידה״הוא אמר בציניות.
״תעזוב אותי״ אמרתי כשהוא החזיק בזרועי, הוא שחרר אותי ״עופי מפה״ הוא אמר לי בטון מאיים ואני רצתי משם אל התאגד.
״מלודי למה את בוכה״ נאיה שאלה אותי כשנכנסתי, יכולתי לראות את בן מקשיב מזווית העין ״אני וסטיב נפרדנו״ אמרתי וחזרתי לבכות כשהבנתי מה אמרתי כרגע.
״מההה״ נאיה צרחה ואני השפלתי את ראשי
״דווקא היום?״ היא שאלה ״אני לא יכולתי יותר נאיה, את יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת, ״חיים שלי ברור שאני יודעת״ היא אמרה וחיבקה אותי, אני אלך להביא לך מים מאמי.

נ.מ סטיב:
ישבתי בחדר אימונים, אני כולי רותח מעצבים, כוסאמק למה היום למה דווקא היום היא הייתה חייבת לעזוב אותי פאק.
״מה יש לך אתה יושב כמו מת על הרצפה קום תתאמן, עוד שלוש שעות נכנסים״ גיא אמר, הרמתי את ראשי הוא הסתכל עליי והבין שמשהו לא בסדר.
״מה יש לך ישרוט״ הוא אמר ״היא עזבה אותי״ אמרתי והרגשתי איך כל העולם שלי נופל ״מה אתה מזיין״ הוא אמר ובא לשבת לידי.
״למה אחי״ הוא שאל ואני הסתכלתי עליו, ״לא היינו בטוב בחודש האחרון״ אמרתי והוא הנהן.
״מצטער לשמוע אחי״ הוא אמר ואני הרכנתי את ראשי שפשפתי אותו עם ידיי מנסה להוציא את הזכרון הזה מהראש, להוציא את הפרצוף הבוכה והפגוע שלה מהראש שלי.
״אחי לך דבר איתה״ גיא אמר ואני הסתכלתי עליו במבט המום ״מה אתה מפגר״ אמרתי והוא הסתכל עליי ״אומרים לך היא עזבה אותי, מה יש לי לדבר איתה״ הוספתי בעצבים. ״תפסיק עם האגו המזדיין שלך אתה עוד שעתיים וחצי נכנס לסוריה, לך תפרד מהבחורה שלך כי יכול מאוד להיות שהיא לא תראה אותך ותאמין לי שאתה לא תפסיק לחשוב עליה כל המבצע, לך תנשק אותה פעם אחרונה תסיים איתה בטוב וכנס נקי למקום המזדיין הזה״ הוא צעק עליי, ידעתי שהוא צודק אבל איך אני אסתכל עליה עכשיו, איך מדברים איתה. הרמתי את עצמי והלכתי לכיוון התאג״ד שהרימו, הסתכלתי דרך החלון וראיתי אותה שם בוכה ונאיה חיבקה אותה, הלב שלי התפרק כל מה שרציתי עכשיו זה לגעת בה, להיות איתה כוסאמק. נכנסתי לתאג״ד והיא הרימה את ראשה אליי. ״אנחנו יכולים לדבר״ שאלתי והיא לא הגיבה, התקדמתי אליה והתיישבתי מולה בישיבת צפרדע, נאיה הבינה שאנחנו צריכים שניה לדבר והתרחקה אבל בן הבן שרמוטה חייב להשאר.
״בואי לבחוץ שניה״ אמרתי והיא עדיין לא הגיבה אליי, ״בייבי זה רק שניה אני מתחנן״ אמרתי והיא הנהנה בראשה, נגבה את דמעותיה ויצאנו משם.
״אני רק רוצה להפרד ממך כמו שצריך, אנחנו תכף נכנסים״ אמרתי וניגבתי את הדמעות על פניה, אחזתי בלחיים שלה והסתכלתי על עיניה, כמו פעם , שתדע שזה עדיין אני ״אני אוהב אותך יותר מאת החיים שלי בייבי, את הדבר הכי חשוב לי בחיים״ אמרתי והיא הסתכלה עליי אבודה בתוך עצמה, ״מתי אתם נכנסים״ היא שאלה ״אני הולך עכשיו להתארגן על עצמי״ אמרתי והיא הנהנה
״בבקשה תגידי לי משהו״ התחננתי אליה, שתדבר איתי, שתגיב אליי אני לא יכול עם זה שהיא אדישה אליי זה מחרפן אותי.
״מה אתה רוצה שאני אגיד״ היא שאלה ואני הבטתי בפניה היפות.
״שאת עדיין אוהבת אותי, שכלום לא השתנה״ אמרתי לה בדיוק את מה שאני רוצה לשמוע ממנה.
״אני אוהבת אותך ואתה יודע את זה״ היא אמרה ואני גיכחתי ״מסתבר שזה לא כזה ברור לי״ אמרתי ״סטיב זה שנפרדתי ממך זה לא כי אני לא אוהבת אותך יותר, פשוט פגעת בי ואני לא מסוגלת להמשיך ככה״ היא אמרה בכנות.
״אני יודע״ אמרתי, היא שתקה והשפילה את ראשה, ניסתה כמה שיותר לנתק איתי קשר עין. הרמתי את ראשה מהסנטר שתסתכל עליי ולא תוכל להזיז את עיניה לשום צד.
אחזתי בה ונישקתי אותה, אני כל כך אוהב אותה, אני לא יודע איך יכולתי לחיות עד עכשיו בלעדיה, היא כל מה שאני צריך אני לא מבקש יותר מזה.
נישקתי אותה בעדינות וברכות, נפרדתי ממנה, בידיעה שאני האחרון שהולך לצאת משם, כי הם רוצים אותי, והם הולכים להשיג.