34

1.2K 32 0
                                    

ישבתי בפינת עישון עישנתי סיגריה, ניסיתי כל הזמן לחשוב על תוכנית אבל לא הצלחתי אני לא מצליח להוציא את התמונה של מה שהם יעשו לה מהראש.
זרקתי את הסיגריה שלי ונכנסתי למשרד של המג״ד.
״בוא תסביר לי מה התוכנית״ אמרתי לו בטון תקיף והוא הסתכל עליי ברחמים.
״סטיב אני מבין שאתה עצבני״ הוא התחיל לומר, ״עצבני?״ קטעתי אותו, ״לא אני לא עצבני, אני עוד שניה מעלה באש את מי ששמר אתמול אבל אני לא עצבני, אני רוצה שתגיד לי מה אנחנו הולכים לעשות כדי להוציא את חברה שלי משם״ צעקתי עליו.
״יש לנו תוכנית אבל אם להגיד את האמת אני לא בטוח שאתה צריך להיות כלול בה״ הוא אמר ואני צחקתי.
״תקשיב לי טוב, אני הראשון שהולך להכנס לשם הבנת?״ קבעתי לו עובדה.
״סטיב אתה חזרת משם רק לפני חצי שנה, אתה כרגע לא חושב בהיגיון ואני יכול להבין למה אתה בלחץ אבל אני לא יכול לקחת את הסיכון שאתה תפעל שם מתוך פזיזות ולא תצמד לתוכנית, אני חושב שאם חשוב לך שמלודי תצא משם עדיף שלא תהיה כלול בתוכנית״ הוא אמר מנסה להרגיע אותי.
״תודיע לי מתי אנחנו יוצאים״ אמרתי לו מבהיר לו שכל מה שהוא אמר עכשיו לא רלוונטי בכלל כי אני לא סומך על אף אחד חוץ מעל עצמי כדי להוציא אותה משם.

נ.מ מלודי:
ישבתי על כסא באמצע חדר מבטון לא היה חלון הכל היה אטום וממש חנוק.
לאחר שישבתי כאן כמה שעות טובות נכנס מישהו, הוא היה נראה כאילו הוא מבין הבכירים פה, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים שלי, אני לא מבינה איך זה קרה בכלל, הם דיברו ביניהם בערבית, הבנתי כבר שאני בידיים של מחבלים.
״את יודעת, החבר שלך ישב ממש פה על הכסא שלידך״ הוא אמר לי בעברית מושלמת ואני הסתכלתי עליו עם עיניים מפוחדות ודמעות שלא מפסיקות לזלוג.
״אני חייב לומר שהוא הכי קשה שהחזקנו עד היום, הבן אדם בונקר לא הצלחנו להוציא ממנו כלום״ הוא אמר שוב.
הוא דיבר איתי על סטיב, זו הפעם הראשונה שאני שומעת בערך על מה שסטיב עבר כאן.
הבנתי שאני אצל הסורים.
״חבר שלי לא ישב כאן, אני לא כאן יותר מ24 שעות, לא היינו בטיסה ויותר מחצי מהזמן אני יושבת בחדר המסריח הזה אז בסוריה אנחנו לא, מנחשת שאנחנו במוצב כלשהו רחוק מהבסיס שלי אבל אנחנו עדיין בקפריסין״ אמרתי, השעון החכם שלי מחובר לטלפון, אני מקווה מאוד שהמודיעין מאזינים לו עכשיו ושומעים את מה שאמרתי, אני יודעת שסטיב בטח יעלה את זה, הוא קנה לי את השעון והטמבלים האלה לקחו לי רק את הטלפון אבל השעון נשאר עליי.
״הופה לא ידעתי שהחייל הכלב הזה השיג לעצמו גם מישהי חכמה״ הוא אמר כשהוא מלטף את פניי, תחושת הגועל שעלתה לי בגוף הייתה נוראית.

נ.מ סטיב:
שמענו הכל מהשעון של מלודי, שמענו שהיא אמרה שהם לא עלו על טיסה, היא עדיין בקפריסין, אני לא יכול עם הבחורה החכמה הזאת.
הלכתי לחדר שלי להתארגן, יש לנו כבר נ.צ לגבי המיקום שלה ותוכנית, נשאר לי רק להחזיר אותה.
בר נכנסה בדלת הסתכלתי עליה לרגע והמשכתי להתארגן.
״את הולכת להמשיך להסתכל עליי עוד הרבה?״ שאלתי אותה בעצבים, גם ככה אני כולי עובד עכשיו על טורבו למה היא צריכה לבוא להפריע.
״רציתי לדעת אם אנחנו יכולים לדבר?״ היא שאלה והסתכלתי עליה במבט מפליא.
״את רצינית שאת רוצה עכשיו לדבר איתי? באמת מצאת זמן בר״ אמרתי עצבני ואז נזכרתי שהיא לא הפסיקה להתלונן שהיא על השמירה של הש.ג בלילה והיא מפחדת.
״אבל אם כבר מדברים, תגידי מי שמר אתמול על הש.ג הקדמי?״ שאלתי אותה שתבין שאני יודע כבר שזאת היא.
״מה למה אתה שואל״ היא אמרה יכולתי לשמוע את הפחד על הקול שלה.
״כי ממה שאני זוכר את התלוננת כל הזמן שאת לא רצית לשמור אתמול בלילה, אז אני עכשיו שואל אותך, זאת את ששמרה אתמול בלילה?״ אמרתי והסתכלתי עליה היא שתקה ״אם יקרה לה משהו אני ארצח אותך״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לכיוון הש.ג ראיתי שגיא מחכה לי שם עם עוד 20 חיילים לפחות, אנחנו הולכים לעשות להם פשיטה על הבניין, אני הולך לתפוס את אחמד בן זמיר הבן שרמוטה הזה ולזיין את הסבסבסבתא שלו.
״יצאנו״ אמרתי והלכנו לכיוון הבניין שבו ראינו את המיקום של מל.
לאחר הליכה שקטה של עשרים דקות הגענו למיקום, היו מסביב פטרולים של הבני שרמוטות, ירינו בהם ובשקט נכנסנו לבניין.
הרגתי את כל מי שראיתי לא ראיתי בעיניים רק להגיע אליה, חדר ועוד חדר ועוד קומה והיא לא נמצאת בשום מקום.
נכנסתי לחדר האחרון מקווה שהיא שם, נכנסתי וראיתי לפחות עשרה חיילים סורים וביניהם אחמד בן זמיר הבן זונה, היא הייתה מאחוריו מלאה בדמעות הפרצוף שלה היה כולו חיוור, העיניים שלה היו מכוסות היא הייתה נראית עייפה, ואני בטוח שהיא לא אכלה ושתתה, היא נבהלה מהרעש של היריות והיא לא רואה כלום
חיסלנו את רובם ואת אחמד בן זמיר השארתי לחדר חקירות.
נשארו לנו לחסל עוד ארבעה מחבלים, ״תוריד את זה שעומד ליד מלודי ותלך אליה אחי בשאר אני מטפל״ גיא אמר לי והנהנתי אליו.
יריתי בחייל שעמד לידה ורצתי אליה, הורדתי לה את הכיסוי עיניים היא נרתעה ממני כשהגעתי אליה אבל כשראתה שזה אני היא פשוט התפרקה ולא הפסיקה לבכות בהיסטריה.
״אני פה בייבי״ אמרתי מחבק אותה מנסה להרגיע אותה, היא לא הצליחה לדבר איתי מרוב היסטריה, ״יפה שלי אני פה זהו זה נגמר״ אמרתי אוחז בפניה, ״חברה שלך לא זיון משהו״ שמעתי את אחמד אומר מאחוריי, הסתכלתי עליו מקווה שהפנים שלו יראו שקר כלשהו ואז הסתכלתי אליה, מבטה היה מושפל היא הייתה מכונסת בתוך עצמה.
״יבן שרמוטה אני ארצח אותך״ צעקתי אליו, הלכתי לכיוון שלו ופתחתי אותו מכות לאחר כמה שניות גיא העיף אותי ממנו.
הלכתי למלודי, היא התעלפה ״גיא היא התעלפה בוא נעוף מפה, דין וירדן קחו את הבן שרמוטה הזה איתכם״ אמרתי.
הרמתי אותה, היא הייתה חלשה כל כך, לא ידעתי כבר באיזה צורה להוציא את העצבים שיש לי בגוף הרגשתי שאני מאבד את זה כל כך מהר.
הביאו לנו מסוק כדי שמלודי תקבל טיפול כמה שיותר מהר, נאיה הייתה על המסוק היא חיברה לה נוזלים והתחילה לטפל בה עד כמה שהיא יכולה, ״אני מכינה אותך לזה מעכשיו, מי שהולך לטפל בה זה בן״ היא אמרה והסתכלתי עליה במבט רצחני.
״איפה שאר הפרמדיקים שהגיעו איתם״ שאלתי אותה בעצבים.
״העיפו את כולם הם לא היו טובים מספיק״ היא ענתה.
״ואיפה הרופא המזוין שלכם״ שאלתי שוב, ״סטיב תוריד את העצבים שלך זאת לא אני שחטפה אותה״ היא אמרה ושתקתי עדיף באמת שאני לא אדבר עכשיו עם אנשים.
העלנו אותה למסוק בן חיכה שם ראו את הפרצוף המודאג שלו, מודאג בתחת שלי.
הוא התחיל לטפל בה עד כמה שהוא יכול במסוק, הגענו לבסיס ולקחנו אותה ישר לתאג״ד.
״נאיה שכולם יצאו, תשארי רק את״ הוא אמר והיא הוציאה את כולם, ממני היא אפילו לא ביקשה אני יודעת שגם היא לא רצתה להשאר איתו לבד.
״אני צריך שגם אתה תצא״ הוא אמר מנסה לפקוד עליי.
״תתחיל לטפל בה״ אמרתי לו לא מתייחס למה שביקש ממני, ״ביקשתי ממך משהו״ הוא אמר בטון עצבני. ״תקשיב לי טוב אם אתה חושב שהן ישארו איתך לבד אז תחשוב שוב, עכשיו תתחיל לטפל בחברה שלי לפני שאני מאשפז אותך אתה מבין?״ אמרתי לו והיא התחיל לטפל בה.
הוא החליף לה את הנוזלים וטיפל בה ״כל מה שעשיתי היה כי אהבתי אותה״ הוא אמר ואני גיחכתי. ״אתה חולה נפש״ אמרתי לא מאמין בכלל שהוא אמר את זה, ״תמשיך לטפל בה ואל תנסה לדבר איתי אפילו למה אני מתאפק כל כך עכשיו להרגיע את עצמי אז שתוק״ אמרתי בטון תקיף והוא שתק והמשיך לטפל בה.
אחרי כמה דקות בן סיים לטפל בה וחבש את הפצעים על גופה.
״יאלה סע מפה״ אמרתי לו והסתכלתי על נאיה שתצא גם, הם שתיהם יצאו ונשארנו אני ומלודי לבד, באתי לשים עליה את ידי אך היא התכווצה מפחד והשפילה את ראשה, הרגשתי את הלב שלי מתרסק.
התיישבתי על כסא ליד המיטת טיפולים שעליה שכבה והשתתקתי, השפלתי את ראשי והרגשתי אבוד.
״אני צריך שתספרי לי מה היה שם״ אמרתי והיא נשארה שותקת, ״מלודי אני צריך לדעת״ הוספתי והסתכלתי עליה, היא התחמקה ממני, היא עשתה הכל כדי לא להסתכל עליי. ״אל תרחיקי אותי עכשיו״ אמרתי מיואש ועדיין היא לא ענתה.

מאוהבת בלוחם Where stories live. Discover now