מאוהבת בלוחם

22

התקשרתי לשלי, הזונה שלי מאז ומתמיד ״יש לך 5 דקות להיות אצלי בחדר״ אמרתי וניתקתי.

נ.מ מלודי:
הרגשתי את הלב שלי מתנפץ, לא ידעתי איך להכיל את מה שקרה פה עכשיו.
יצאתי מטומטמת שלא סיפרתי חו ואני יודעת ששום תירוץ לא יצדיק את זה, אבל אף אחד לא יודע את האמת, גם נאיה לא, אף אחד לא יודע שבן ניסה לאנוס אותי בפעם השלישית והפעם הוא הצליח, לא היה לי את סטיב שיגן עליי ויעצור אותו, כל מה שנותר לי היה לתת לבן לסיים את מה שהתחיל. לא היה לי כוח למלחמות, נתתי לכולם לחשוב את מה שהם חושבים, שאני ובן פשוט שכבנו.
הלכתי לחדר של סטיב, רציתי להסביר לו הכל, שירצח את בן כבר לא היה לי אכפת, רק שיחזור אליי
נכנסתי לחדר שלו, והרגשתי איך כל העולם שלי פשוט מתפרק לי בין הידיים, הוא התנשק עם שלי, כמו שהוא תמיד היה עושה כשהוא ברח ממשהו פשוט שוכב איתה.
היא הייתה בלי חולצה וניסתה להוריד את שלו.
אני עמדתי שם קפואה, בוהה בכל מה שהתרחש שם.
שלי שמה לב אליי וישר לאחר מכן סטיב הסתכל לאן שהיא הסתכלה ומצא אותי.
הוא קם מהמיטה משך את שלי זרק עליה את החולצה שלה והוציא אותה מחוץ לדלת, הוא משך אותי לבפנים וטרק את הדלת, אני עפתי על המיטה והוא נעל ככה שאין לי לאן לברוח, פחדתי ממנו, ראיתי את העצבים בוערים לו בעיניים, הוא בחיים לא התנהג אליי ככה, הוא פשוט בן אדם אחר.
הוא התקדם אליי ואני התרחקתי כמה שיכולתי, הגעתי לקצה של המיטה ולא היה לי לאן לברוח, הוא תפס בגרוני ולאט לאט מחץ אותו, הרגשתי איך הנשימה שלי לאט לאט הולכת. כבר לא היה לי אכפת, הטרידו אותי, אנסו אותי, הגבר שלי היה בשבי ועכשיו הוא זורק אותי בלי לתת לי להסביר, אני כבר לא מנסה להלחם באנשים, שיעשו בי מה שהם רוצים.
״איך עשית לי את זה״ הוא אמר בעצבים. ״חשבתי שאת אוהבת אותי״ הוא הסתכל בעיניי ואני בטוחה שהוא לא ראה כלום, אני ריקה מהכל, הפסקתי להעריך את עצמי ממזמן.
״תעני לי״ הוא צעק עליי. הדמעות ירדו לי, הרגשתי איך אני נכבית, ידעתי שהוא פגוע, אבל אני נפגעתי ממנו הרבה יותר, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לעצור ולהיות בטוח שיש לזה הסבר.
״אני הייתי בפאקינג שבי, אוכל כלום, שותה מי ביוב, חוטף מכות חשמל על ימין ועל שמאל ומרגיש איך דוקרים אותי כל פעם מחדש ואת בזמן הזה שןכבת איתו״ הוא אמר נתלש ממני לאט, ראיתי שהוא אבוד בתוך עצמו.
״גמרת אותי״ הוא אמר ואני הסתכלתי עליו ברחמים, יודעת שאין בן אדם שסבל יותר ממנו בחיים, גם לא אני.
״הוא אנס אותי חתיכת אידיוט״ אמרתי והוא צחק.
״נראה לך שאני קונה את זה?״ הוא אמר והופתעתי לדעת שעוד נשאר מה לרסק אצלי.
״את עושה ממני עד כדי כך מטומטם? למה שגיא לא יגיד לי שנאנסת? אה? תעני״ הוא צעק ״כי הוא לא יודע״ צעקתי עליו וקמתי מהמיטה, הרגשתי איך הרגליים שלי מאבדות כל תחושה ונפלתי על הרצפה, כבר לא הצלחתי לעמוד בזה, בכיתי את כל מה שעבר עליי החוצה.
״אף אחד לא יודע, אפילו לא נאיה״ צעקתי שוב. סטיב הסתכל עליי במבט מבולבל.
״אני לא מאשימה אותך שלא היית להגן עליי, כי מן הסתם שאתה עברת באותו רגע הרבה יותר גיהינום ממני אבל אתה לא היית שם, אתה לא היית להגן עליי כמו בפעמיים הראשונות לא היה לי סיכוי מולו. נתתי לו פשוט את מה שהוא רצה ולא התנגדתי.
כבר שלושה שבועות שהוא עושה בי מה שהוא רוצה ומה יש לי לספר זה לא שמישהו יאמין לי נכון?״ צעקתי עליו, הוא התקרב אליי ניסה להרים אותי אבל אני דחפתי אותו.
״אין לך מושג מה הרגשתי בשניה שראיתי אותך שוב, ידעתי שזה נגמר, הוא לא יוכל לגעת בי יותר. ואז אתה פשוט מוסר אותי לו ואומר לו לזיין אותי באמצע החדר כושר״ אמרתי והבכי לא נעצר.
הסתכלתי עליו, הוא היה מבולבל ואבוד, כאילו הוא לא ידע בכלל להכיל את מה שאני צועקת עליו כבר עשר דקות.
״עכשיו לך אין מה להגיד לי?״ נעמדתי ואמרתי לו, הוא ישב על הרצפה וראשו היה שמוט.
יצאתי מהחדר שלו בריצה ובן תפס אותי ״לאן את חושבת שאת הולכת״ הוא אמר בחיוך ״עכשיו בכלל אין לך לאן לברוח״ הוא אמר ברוע.
הדמעות זרמו ולא הפסיקו ״בן בבקשה תפסיק עם זה״ אמרתי מתחננת ״דווקא עכשיו שכל הכיף מתחיל?״ הוא גיכח ומשך בזרועי לכיוון החדר שלו.
הוא נעל את הדלת וסגר את החלון.
״עכשיו תהיי ילדה טובה ותתפשטי״ הוא אמר ואני עמדתי קפואה בפינה של החדר.
הוא התקדם אליי והעיף לי סטירה, נפלתי על הרצפה והוא צחק.
הוא התכופף אליי והרים את ראשי ״אמרתי לך להוריד את הבגדים אז תורידי אותם״ הוא אמר וקרע ממני את החולצה שהייתה עליי.
ניסיתי להיאבק בו אבל כלום לא עזר, הוא הרים אותי וזרק אותי על המיטה, הוא הלך לשידה שבחדרו להוציא משם משהו, ניצלתי את זה כדי לברוח לדלת ולנסות לדפוק עליה שמישהו ישמע אותי אבל הוא תפס אותי והעיף אותי על הרצפה ואז קלטתי את החבל שהיה בידיו, התרחקתי ממנו בעודי על הרצפה עד שניתקתי בקיר.
הוא תפס בידי הפיל אותי על המיטה וקשר אותי עליה.
״בן בבקשה תפסיק די״ התחננתי אליו בעוד בוכה אך שום דבר לא הזיז לי לו.
״היית צריכה לחשוב על זה לפני ולא לעזוב אותי בשביל הלוחם בלאי הזה״ הוא אמר בעצבים, ״אתה באמת רצית שאני אהיה איתך למרות שלא אהבתי אותך? הגיע לך מישהי שאוהבת אותך ולא משחקת בך״ אמרתי וניסיתי לרכך אותו אבל זה לא עזר
הוא התחיל לנשק את גופי ואני ניסיתי לדחוף אותו ולתת לו מכות והוא לא זז ממקומו והמשיך את זממו עד שסיים את מה שרצה לעשות, הוא גמר בתוכי והיה בלי קונדום אבל למזלי אני לוקחת גלולות.
הוא שחרר את ידיי שהיו קשורות למיטה, שמתי על עצמי את החולצה ואת השורט וברחתי משם לחדר הרגשתי כמו זונה מושפלת, הדמעות לא הפסיקו.
נכנסתי לחדר בסערה ונאיה ישר אחריי, ״מה קרה לך משוגעת״ היא שאלה בדאגה
״רבתי עם סטיב״ אמרתי מספרת לה רק את מה שקרה לפני שעה בלי החלק שבו בן משך אותי לחדר ואנס אותי.
״חיים שלי אני כל כך מצטערת על המצב ביניכם״ היא אמרה בפרצוף מרחם.
״אני יודעת שאת כבר גמורה ומרוסקת לגמרי אבל אני מעדיפה שתשמעי את זה ממני מאשר משמועות״ היא אמרה ונעצרה ואני הסתכלתי עליה במבט לא מבין שמסמן לה להמשיך.
״שלי מספרת לכולם שהיא וסטיב ביחד ושאלתי את סטיב אם זה נכון והוא אמר לי שכן״ היא אמרה את הכל במהירות ובנשימה אחת כאילו חיכתה להוציא את זה ממנה, ברחתי למקלחת והדמעות לא הפסיקו לזלוג ״זה מה שהוא עושה אחרי כל מה שסיפרתי לו? איך התאהבתי בו בכלל?״ נעלתי את עצמי בחדר אמבטיה ובכיתי עד שיצאו ממני כל הכוחות.